Job 17
1 Spiritus meus attenuabitur, dies mei breviabuntur, et solum mihi superest sepulchrum.
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃ |
2 Non peccavi, et in amaritudinibus moratur oculus meus.
| אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃ |
3 Libera me Domine, et pone me iuxta te, et cuiusvis manus pugnet contra me.
| שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃ |
4 Cor eorum longe fecisti a disciplina, propterea non exaltabuntur.
| כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃ |
5 Praedam pollicetur sociis, et oculi filiorum eius deficient.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃ |
6 Posuit me quasi in proverbium vulgi, et exemplum sum coram eis.
| והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃ |
7 Caligavit ab indignatione oculus meus, et membra mea quasi in nihilum redacta sunt.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃ |
8 Stupebunt iusti super hoc, et innocens contra hypocritam suscitabitur.
| ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃ |
9 Et tenebit iustus viam suam, et mundis manibus addet fortitudinem.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃ |
10 Igitur omnes vos convertimini, et venite, et non inveniam in vobis ullum sapientem.
| ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃ |
11 Dies mei transierunt, cogitationes meae dissipatae sunt, torquentes cor meum:
| ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃ |
12 Noctem verterunt in diem, et rursum post tenebras spero lucem.
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃ |
| אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃ (Sheol h7585) |
14 Putredini dixi: Pater meus es, mater mea, et soror mea, vermibus.
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃ |
15 Ubi est ergo nunc praestolatio mea, et patientiam meam quis considerat?
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃ |
