Job 15
1 Respondens autem Eliphaz Themanites, dixit:
| וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּימָנִי וַיֹּאמַֽר׃ |
2 Numquid sapiens respondebit quasi in ventum loquens, et implebit ardore stomachum suum?
| הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנֽוֹ׃ |
3 Arguis verbis eum, qui non est aequalis tibi, et loqueris quod tibi non expedit.
| הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּֽם׃ |
4 Quantum in te est evacuasti timorem, et tulisti preces coram Deo.
| אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵֽל׃ |
5 Docuit enim iniquitas tua os tuum, et imitaris linguam blasphemantium.
| כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִֽים׃ |
6 Condemnabit te os tuum, et non ego: et labia tua respondebunt tibi.
| יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃ |
7 Numquid primus homo tu natus es, et ante colles formatus?
| הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָֽלְתָּ׃ |
8 Numquid consilium Dei audisti, et inferior te erit eius sapientia?
| הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חׇכְמָֽה׃ |
9 Quid nosti quod ignoremus? quid intelligis quod nesciamus?
| מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְֽלֹא־עִמָּנוּ הֽוּא׃ |
10 Et senes, et antiqui sunt in nobis multo vetustiores quam patres tui.
| גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִֽים׃ |
11 Numquid grande est ut consoletur te Deus? sed verba tua prava hoc prohibent
| הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחוּמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּֽךְ׃ |
12 Quid te elevat cor tuum, et quasi magna cogitans, attonitos habes oculos?
| מַה־יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּֽמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶֽיךָ׃ |
13 Quid tumet contra Deum spiritus tuus, ut proferas de ore tuo huiuscemodi sermones?
| כִּֽי־תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּֽין׃ |
14 Quid est homo, ut immaculatus sit, et ut iustus appareat natus de muliere?
| מָה־אֱנוֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּֽׁה׃ |
15 Ecce inter sanctos eius nemo immutabilis, et caeli non sunt mundi in conspectu eius.
| הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָֽיו׃ |
16 Quanto magis abominabilis et inutilis homo, qui bibit quasi aquam iniquitatem?
| אַף כִּי־נִתְעָב וְֽנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָֽה׃ |
17 Ostendam tibi, audi me: quod vidi narrabo tibi.
| אֲחַוְךָ שְֽׁמַֽע־לִי וְזֶֽה־חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃ |
18 Sapientes confitentur, et non abscondunt patres suos.
| אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָֽם׃ |
19 Quibus solis data est terra, et non transivit alienus per eos.
| לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָֽם׃ |
20 Cunctis diebus suis impius superbit, et numerus annorum incertus est tyrannidis eius.
| כׇּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶעָרִֽיץ׃ |
21 Sonitus terroris semper in auribus illius: et cum pax sit, ille semper insidias suspicatur.
| קוֹל־פְּחָדִים בְּאׇזְנָיו בַּשָּׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶֽנּוּ׃ |
22 Non credit quod reverti possit de tenebris ad lucem, circumspectans undique gladium.
| לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי־חֹשֶׁךְ (וצפו) [וְצָפוּי] הוּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃ |
23 Cum se moverit ad quaerendum panem, novit quod paratus sit in manu eius tenebrarum dies.
| נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע ׀ כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃ |
24 Terrebit eum tribulatio, et angustia vallabit eum, sicut regem, qui praeparatur ad praelium.
| יְֽבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ ׀ עָתִיד לַכִּידֽוֹר׃ |
25 Tetendit enim adversus Deum manum suam, et contra Omnipotentem roboratus est.
| כִּֽי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל־שַׁדַּי יִתְגַּבָּֽר׃ |
26 Cucurrit adversus eum erecto collo, et pingui cervice armatus est.
| יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּֽיו׃ |
27 Operuit faciem eius crassitudo, et de lateribus eius arvina dependet.
| כִּֽי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָֽסֶל׃ |
28 Habitavit in civitatibus desolatis, et in domibus desertis, quae in tumulos sunt redactae.
| וַיִּשְׁכּוֹן ׀ עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּֽים׃ |
29 Non ditabitur, nec perseverabit substantia eius, nec mittet in terra radicem suam.
| לֹֽא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָֽם׃ |
30 Non recedet de tenebris: ramos eius arefaciet flamma, et auferetur spiritu oris sui.
| לֹֽא־יָסוּר ׀ מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּֽיו׃ |
31 Non credet frustra errore deceptus, quod aliquo pretio redimendus sit.
| אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתֽוֹ׃ |
32 Antequam dies eius impleantur, peribit: et manus eius arescent.
| בְּֽלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָֽנָה׃ |
33 Laedetur quasi vinea in primo flore botrus eius, et quasi oliva proiiciens florem suum.
| יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתֽוֹ׃ |
34 Congregatio enim hypocritae sterilis, et et ignis devorabit tabernacula eorum, qui munera libenter accipiunt.
| כִּֽי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אׇהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃ |
35 Concepit dolorem, et peperit iniquitatem, et uterus eius praeparat dolos.
| הָרֹה עָמָל וְיָלֹֽד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָֽה׃ |
