Psalmorum 55
1 In finem, in carminibus. Intellectus David. Exaudi, Deus, orationem meam, et ne despexeris deprecationem meam:
| למנצח בנגינת משכיל לדוד האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי׃ |
2 intende mihi, et exaudi me. Contristatus sum in exercitatione mea, et conturbatus sum
| הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה׃ |
3 a voce inimici, et a tribulatione peccatoris. Quoniam declinaverunt in me iniquitates, et in ira molesti erant mihi.
| מקול אויב מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני׃ |
4 Cor meum conturbatum est in me, et formido mortis cecidit super me.
| לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי׃ |
5 Timor et tremor venerunt super me, et contexerunt me tenebræ.
| יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות׃ |
6 Et dixi: Quis dabit mihi pennas sicut columbæ, et volabo, et requiescam?
| ואמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה׃ |
7 Ecce elongavi fugiens, et mansi in solitudine.
| הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה׃ |
8 Exspectabam eum qui salvum me fecit a pusillanimitate spiritus, et tempestate.
| אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער׃ |
9 Præcipita, Domine; divide linguas eorum: quoniam vidi iniquitatem et contradictionem in civitate.
| בלע אדני פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר׃ |
10 Die ac nocte circumdabit eam super muros ejus iniquitas; et labor in medio ejus,
| יומם ולילה יסובבה על חומתיה ואון ועמל בקרבה׃ |
11 et injustitia: et non defecit de plateis ejus usura et dolus.
| הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תך ומרמה׃ |
12 Quoniam si inimicus meus maledixisset mihi, sustinuissem utique. Et si is qui oderat me super me magna locutus fuisset, abscondissem me forsitan ab eo.
| כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו׃ |
13 Tu vero homo unanimis, dux meus, et notus meus:
| ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי׃ |
14 qui simul mecum dulces capiebas cibos; in domo Dei ambulavimus cum consensu.
| אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש׃ |
15 Veniat mors super illos, et descendant in infernum viventes: quoniam nequitiæ in habitaculis eorum, in medio eorum. (Sheol h7585)
| ישימות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם׃ (Sheol h7585) |
16 Ego autem ad Deum clamavi, et Dominus salvabit me.
| אני אל אלהים אקרא ויהוה יושיעני׃ |
17 Vespere, et mane, et meridie, narrabo, et annuntiabo; et exaudiet vocem meam.
| ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי׃ |
18 Redimet in pace animam meam ab his qui appropinquant mihi: quoniam inter multos erant mecum.
| פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי׃ |
19 Exaudiet Deus, et humiliabit illos, qui est ante sæcula. Non enim est illis commutatio, et non timuerunt Deum.
| ישמע אל ויענם וישב קדם סלה אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים׃ |
20 Extendit manum suam in retribuendo; contaminaverunt testamentum ejus:
| שלח ידיו בשלמיו חלל בריתו׃ |
21 divisi sunt ab ira vultus ejus, et appropinquavit cor illius. Molliti sunt sermones ejus super oleum; et ipsi sunt jacula.
| חלקו מחמאת פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות׃ |
22 Jacta super Dominum curam tuam, et ipse te enutriet; non dabit in æternum fluctuationem justo.
| השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק׃ |
23 Tu vero, Deus, deduces eos in puteum interitus. Viri sanguinum et dolosi non dimidiabunt dies suos; ego autem sperabo in te, Domine.
| ואתה אלהים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך׃ |
