Psalmorum 44
1 In finem. Filiis Core ad intellectum.
| למנצח לבני-קרח משכיל ב אלהים באזנינו שמענו-- אבותינו ספרו-לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם |
2 Deus, auribus nostris audivimus, patres nostri annuntiaverunt nobis, opus quod operatus es in diebus eorum, et in diebus antiquis.
| אתה ידך גוים הורשת-- ותטעם תרע לאמים ותשלחם |
3 Manus tua gentes disperdidit, et plantasti eos; afflixisti populos, et expulisti eos.
| כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא-הושיעה-למו כי-ימינך וזרועך ואור פניך-- כי רציתם |
4 Nec enim in gladio suo possederunt terram, et brachium eorum non salvavit eos: sed dextera tua et brachium tuum, et illuminatio vultus tui, quoniam complacuisti in eis.
| אתה-הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב |
5 Tu es ipse rex meus et Deus meus, qui mandas salutes Jacob.
| בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו |
6 In te inimicos nostros ventilabimus cornu, et in nomine tuo spernemus insurgentes in nobis.
| כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני |
7 Non enim in arcu meo sperabo, et gladius meus non salvabit me:
| כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות |
8 salvasti enim nos de affligentibus nos, et odientes nos confudisti.
| באלהים הללנו כל-היום ושמך לעולם נודה סלה |
9 In Deo laudabimur tota die, et in nomine tuo confitebimur in sæculum.
| אף-זנחת ותכלימנו ולא-תצא בצבאותינו |
10 Nunc autem repulisti et confudisti nos, et non egredieris, Deus, in virtutibus nostris.
| תשיבנו אחור מני-צר ומשנאינו שסו למו |
11 Avertisti nos retrorsum post inimicos nostros, et qui oderunt nos diripiebant sibi.
| תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו |
12 Dedisti nos tamquam oves escarum, et in gentibus dispersisti nos.
| תמכר-עמך בלא-הון ולא-רבית במחיריהם |
13 Vendidisti populum tuum sine pretio, et non fuit multitudo in commutationibus eorum.
| תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו |
14 Posuisti nos opprobrium vicinis nostris; subsannationem et derisum his qui sunt in circuitu nostro.
| תשימנו משל בגוים מנוד-ראש בלאמים |
15 Posuisti nos in similitudinem gentibus; commotionem capitis in populis.
| כל-היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני |
16 Tota die verecundia mea contra me est, et confusio faciei meæ cooperuit me:
| מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם |
17 a voce exprobrantis et obloquentis, a facie inimici et persequentis.
| כל-זאת באתנו ולא שכחנוך ולא-שקרנו בבריתך |
18 Hæc omnia venerunt super nos; nec obliti sumus te, et inique non egimus in testamento tuo.
| לא-נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך |
19 Et non recessit retro cor nostrum; et declinasti semitas nostras a via tua:
| כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות |
20 quoniam humiliasti nos in loco afflictionis, et cooperuit nos umbra mortis.
| אם-שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר |
21 Si obliti sumus nomen Dei nostri, et si expandimus manus nostras ad deum alienum,
| הלא אלהים יחקר-זאת כי-הוא ידע תעלמות לב |
22 nonne Deus requiret ista? ipse enim novit abscondita cordis. Quoniam propter te mortificamur tota die; æstimati sumus sicut oves occisionis.
| כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה |
23 Exsurge; quare obdormis, Domine? exsurge, et ne repellas in finem.
| עורה למה תישן אדני הקיצה אל-תזנח לנצח |
24 Quare faciem tuam avertis? oblivisceris inopiæ nostræ et tribulationis nostræ?
| למה-פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו |
25 Quoniam humiliata est in pulvere anima nostra; conglutinatus est in terra venter noster.
| כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו |
26 Exsurge, Domine, adjuva nos, et redime nos propter nomen tuum.
| קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך |
