Psalmorum 142

1 Intellectus David, cum esset in spelunca, oratio. Voce mea ad Dominum clamavi, voce mea ad Dominum deprecatus sum.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

2 Effundo in conspectu ejus orationem meam, et tribulationem meam ante ipsum pronuntio:

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

3 in deficiendo ex me spiritum meum, et tu cognovisti semitas meas. In via hac qua ambulabam absconderunt laqueum mihi.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

4 Considerabam ad dexteram, et videbam, et non erat qui cognosceret me: periit fuga a me, et non est qui requirat animam meam.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

5 Clamavi ad te, Domine; dixi: Tu es spes mea, portio mea in terra viventium.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

6 Intende ad deprecationem meam, quia humiliatus sum nimis. Libera me a persequentibus me, quia confortati sunt super me.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

7 Educ de custodia animam meam ad confitendum nomini tuo; me exspectant justi donec retribuas mihi.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃