Lucam 15
1 Erant autem appropinquantes ei publicani, et peccatores ut audirent illum.
| ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃ |
2 Et murmurabant pharisæi, et scribæ, dicentes: Quia hic peccatores recipit, et manducat cum illis.
| וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃ |
3 Et ait ad illos parabolam istam dicens:
| וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃ |
4 Quis ex vobis homo, qui habet centum oves, et si perdiderit unam ex illis, nonne dimittit nonaginta novem in deserto, et vadit ad illam quæ perierat, donec inveniat eam?
| מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃ |
5 Et cum invenerit eam, imponit in humeros suos gaudens:
| והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃ |
6 et veniens domum convocat amicos et vicinos, dicens illis: Congratulamini mihi, quia inveni ovem meam, quæ perierat.
| ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃ |
7 Dico vobis quod ita gaudium erit in cælo super uno peccatore pœnitentiam agente, quam super nonaginta novem justis, qui non indigent pœnitentia.
| אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃ |
8 Aut quæ mulier habens drachmas decem, si perdiderit drachmam unam, nonne accendit lucernam, et everrit domum, et quærit diligenter, donec inveniat?
| או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃ |
9 Et cum invenerit convocat amicas et vicinas, dicens: Congratulamini mihi, quia inveni drachmam quam perdideram.
| והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃ |
10 Ita, dico vobis, gaudium erit coram angelis Dei super uno peccatore pœnitentiam agente.
| כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃ |
11 Ait autem: Homo quidam habuit duos filios:
| ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃ |
12 et dixit adolescentior ex illis patri: Pater, da mihi portionem substantiæ, quæ me contingit. Et divisit illis substantiam.
| ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃ |
13 Et non post multos dies, congregatis omnibus, adolescentior filius peregre profectus est in regionem longinquam, et ibi dissipavit substantiam suam vivendo luxuriose.
| ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃ |
14 Et postquam omnia consummasset, facta est fames valida in regione illa, et ipse cœpit egere.
| ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃ |
15 Et abiit, et adhæsit uni civium regionis illius: et misit illum in villam suam ut pasceret porcos.
| וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃ |
16 Et cupiebat implere ventrem suum de siliquis, quas porci manducabant: et nemo illi dabat.
| ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃ |
17 In se autem reversus, dixit: Quanti mercenarii in domo patris mei abundant panibus, ego autem hic fame pereo!
| וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃ |
18 surgam, et ibo ad patrem meum, et dicam ei: Pater, peccavi in cælum, et coram te:
| אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃ |
19 jam non sum dignus vocari filius tuus: fac me sicut unum de mercenariis tuis.
| ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃ |
20 Et surgens venit ad patrem suum. Cum autem adhuc longe esset, vidit illum pater ipsius, et misericordia motus est, et accurrens cecidit super collum ejus, et osculatus est eum.
| ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃ |
21 Dixitque ei filius: Pater, peccavi in cælum, et coram te: jam non sum dignus vocari filius tuus.
| ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃ |
22 Dixit autem pater ad servos suos: Cito proferte stolam primam, et induite illum, et date annulum in manum ejus, et calceamenta in pedes ejus:
| ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃ |
23 et adducite vitulum saginatum, et occidite, et manducemus, et epulemur:
| והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃ |
24 quia hic filius meus mortuus erat, et revixit: perierat, et inventus est. Et cœperunt epulari.
| כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃ |
25 Erat autem filius ejus senior in agro: et cum veniret, et appropinquaret domui, audivit symphoniam et chorum:
| ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃ |
26 et vocavit unum de servis, et interrogavit quid hæc essent.
| ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃ |
27 Isque dixit illi: Frater tuus venit, et occidit pater tuus vitulum saginatum, quia salvum illum recepit.
| ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃ |
28 Indignatus est autem, et nolebat introire. Pater ergo illius egressus, cœpit rogare illum.
| ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃ |
29 At ille respondens, dixit patri suo: Ecce tot annis servio tibi, et numquam mandatum tuum præterivi: et numquam dedisti mihi hædum ut cum amicis meis epularer.
| ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃ |
30 Sed postquam filius tuus hic, qui devoravit substantiam suam cum meretricibus, venit, occidisti illi vitulum saginatum.
| ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃ |
31 At ipse dixit illi: Fili, tu semper mecum es, et omnia mea tua sunt:
| ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃ |
32 epulari autem, et gaudere oportebat, quia frater tuus hic mortuus erat, et revixit; perierat, et inventus est.
| אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃ |
