Lamentationes 3
1 Ego vir videns paupertatem meam in virga indignationis ejus.
| אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃ |
2 Me minavit, et adduxit in tenebras, et non in lucem.
| אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃ |
3 Tantum in me vertit et convertit manum suam tota die.
| אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם׃ ס |
4 Vetustam fecit pellem meam et carnem meam; contrivit ossa mea.
| בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃ |
5 Ædificavit in gyro meo, et circumdedit me felle et labore.
| בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃ |
6 In tenebrosis collocavit me, quasi mortuos sempiternos.
| בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃ ס |
7 Circumædificavit adversum me, ut non egrediar; aggravavit compedem meum.
| גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃ |
8 Sed et cum clamavero, et rogavero, exclusit orationem meam.
| גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃ |
9 Conclusit vias meas lapidibus quadris; semitas meas subvertit.
| גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃ ס |
10 Ursus insidians factus est mihi, leo in absconditis.
| דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י אריה בְּמִסְתָּרִֽים׃ |
11 Semitas meas subvertit, et confregit me; posuit me desolatam.
| דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃ |
12 Tetendit arcum suum, et posuit me quasi signum ad sagittam.
| דָּרַ֤ךְ קַשְׁתוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ ס |
13 Misit in renibus meis filias pharetræ suæ.
| הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃ |
14 Factus sum in derisum omni populo meo, canticum eorum tota die.
| הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם׃ |
15 Replevit me amaritudinibus; inebriavit me absinthio.
| הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ ס |
16 Et fregit ad numerum dentes meos; cibavit me cinere.
| וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃ |
17 Et repulsa est a pace anima mea; oblitus sum bonorum.
| וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃ |
18 Et dixi: Periit finis meus, et spes mea a Domino.
| וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃ ס |
19 Recordare paupertatis, et transgressionis meæ, absinthii et fellis.
| זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃ |
20 Memoria memor ero, et tabescet in me anima mea.
| זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר ותשיח עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃ |
21 Hæc recolens in corde meo, ideo sperabo.
| זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃ ס |
22 Misericordiæ Domini, quia non sumus consumpti; quia non defecerunt miserationes ejus.
| חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃ |
23 Novi diluculo, multa est fides tua.
| חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃ |
24 Pars mea Dominus, dixit anima mea; propterea exspectabo eum.
| חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃ ס |
25 Bonus est Dominus sperantibus in eum, animæ quærenti illum.
| ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃ |
26 Bonum est præstolari cum silentio salutare Dei.
| ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃ |
27 Bonum est viro cum portaverit jugum ab adolescentia sua.
| ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃ ס |
28 Sedebit solitarius, et tacebit, quia levavit super se.
| יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃ |
29 Ponet in pulvere os suum, si forte sit spes.
| יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃ |
30 Dabit percutienti se maxillam: saturabitur opprobriis.
| יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ ס |
31 Quia non repellet in sempiternum Dominus.
| כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃ |
32 Quia si abjecit, et miserebitur, secundum multitudinem misericordiarum suarum.
| כִּ֣י אִם־הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב חסדו׃ |
33 Non enim humiliavit ex corde suo et abjecit filios hominum.
| כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְנֵי־אִֽישׁ׃ ס |
34 Ut conteret sub pedibus suis omnes vinctos terræ.
| לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃ |
35 Ut declinaret judicium viri in conspectu vultus Altissimi.
| לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃ |
36 Ut perverteret hominem in judicio suo; Dominus ignoravit.
| לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃ ס |
37 Quis est iste qui dixit ut fieret, Domino non jubente?
| מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃ |
38 Ex ore Altissimi non egredientur nec mala nec bona?
| מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃ |
39 Quid murmuravit homo vivens, vir pro peccatis suis?
| מַה־יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־חטאו׃ ס |
40 Scrutemur vias nostras, et quæramus, et revertamur ad Dominum.
| נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־יְהוָֽה׃ |
41 Levemus corda nostra cum manibus ad Dominum in cælos.
| נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־כַּפָּ֔יִם אֶל־אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃ |
42 Nos inique egimus, et ad iracundiam provocavimus; idcirco tu inexorabilis es.
| נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃ ס |
43 Operuisti in furore, et percussisti nos; occidisti, nec pepercisti.
| סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ |
44 Opposuisti nubem tibi, ne transeat oratio.
| סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃ |
45 Eradicationem et abjectionem posuisti me in medio populorum.
| סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃ ס |
46 Aperuerunt super nos os suum omnes inimici.
| פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ׃ |
47 Formido et laqueus facta est nobis vaticinatio, et contritio.
| פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃ |
48 Divisiones aquarum deduxit oculus meus, in contritione filiæ populi mei.
| פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ ס |
49 Oculus meus afflictus est, nec tacuit, eo quod non esset requies.
| עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃ |
50 Donec respiceret et videret Dominus de cælis.
| עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃ |
51 Oculus meus deprædatus est animam meam in cunctis filiabus urbis meæ.
| עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃ ס |
52 Venatione ceperunt me quasi avem inimici mei gratis.
| צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃ |
53 Lapsa est in lacum vita mea, et posuerunt lapidem super me.
| צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃ |
54 Inundaverunt aquæ super caput meum; dixi: Perii.
| צָֽפוּ־מַ֥יִם עַל־רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃ ס |
55 Invocavi nomen tuum, Domine, de lacu novissimo.
| קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃ |
56 Vocem meam audisti; ne avertas aurem tuam a singultu meo et clamoribus.
| קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃ |
57 Appropinquasti in die quando invocavi te; dixisti: Ne timeas.
| קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא׃ ס |
58 Judicasti, Domine, causam animæ meæ, redemptor vitæ meæ.
| רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃ |
59 Vidisti, Domine, iniquitatem illorum adversum me: judica judicium meum.
| רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃ |
60 Vidisti omnem furorem, universas cogitationes eorum adversum me.
| רָאִ֙יתָה֙ כָּל־נִקְמָתָ֔ם כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃ ס |
61 Audisti opprobrium eorum, Domine, omnes cogitationes eorum adversum me.
| שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃ |
62 Labia insurgentium mihi, et meditationes eorum adversum me tota die.
| שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־הַיּֽוֹם׃ |
63 Sessionem eorum et resurrectionem eorum vide; ego sum psalmus eorum.
| שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃ ס |
64 Redes eis vicem, Domine, juxta opera manuum suarum.
| תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ |
65 Dabis eis scutum cordis, laborem tuum.
| תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃ |
66 Persequeris in furore, et conteres eos sub cælis, Domine.
| תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃ פ |
