Psalmorum 14

1 In finem, Psalmus David. Dixit insipiens in corde suo: Non est Deus. Corrupti sunt, et abominabiles facti sunt in studiis suis: non est qui faciat bonum, non est usque ad unum.

למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשה טוב׃

2 Dominus de cælo prospexit super filios hominum, ut videat si est intelligens, aut requirens Deum.

יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים׃

3 Omnes declinaverunt, simul inutiles facti sunt: non est qui faciat bonum, non est usque ad unum. Sepulchrum patens est guttur eorum: linguis suis dolose agebant, venenum aspidum sub labiis eorum. Quorum os maledictione et amaritudine plenum est: veloces pedes eorum ad effundendum sanguinem. Contritio et infelicitas in viis eorum, et viam pacis non cognoverunt: non est timor Dei ante oculos eorum.

הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד׃

4 Nonne cognoscent omnes qui operantur iniquitatem, qui devorant plebem meam sicut escam panis?

הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃

5 Dominum non invocaverunt, illic trepidaverunt timore, ubi non erat timor.

שם פחדו פחד כי אלהים בדור צדיק׃

6 Quoniam Dominus in generatione iusta est, consilium inopis confudistis, quoniam Dominus spes eius est.

עצת עני תבישו כי יהוה מחסהו׃

7 Quis dabit ex Sion salutare Israel? cum averterit Dominus captivitatem plebis suæ, exultabit Iacob, et lætabitur Israel.

מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל׃