Psalmorum 137

1 Psalmus David, Hieremiæ. Super flumina Babylonis, illic sedimus et flevimus: cum recordaremur Sion:

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 In salicibus in medio eius, suspendimus organa nostra.

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 Quia illic interrogaverunt nos, qui captivos duxerunt nos, verba cantionum: Et qui abduxerunt nos: Hymnum cantate nobis de canticis Sion.

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 Quomodo cantabimus canticum Domini in terra aliena?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 Si oblitus fuero tui Ierusalem, oblivioni detur dextera mea.

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 Adhæreat lingua mea faucibus meis, si non meminero tui: Si non proposuero Ierusalem, in principio lætitiæ meæ.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 Memor esto Domine filiorum Edom, in die Ierusalem: Qui dicunt: Exinanite, exinanite usque ad fundamentum in ea.

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Filia Babylonis misera: beatus, qui retribuet tibi retributionem tuam, quam retribuisti nobis.

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Beatus, qui tenebit, et allidet parvulos tuos ad petram.

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע