Job 9
1 Et respondens Iob, ait:
| ויען איוב ויאמר |
2 Vere scio quod ita sit, et quod non iustificetur homo compositus Deo.
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 Si voluerit contendere cum eo, non poterit ei respondere unum pro mille.
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 Sapiens corde est, et fortis robore: quis restitit ei, et pacem habuit?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Qui transtulit montes, et nescierunt hi quos subvertit in furore suo.
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 Qui commovet terram de loco suo, et columnæ eius concutiuntur.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 Qui præcipit Soli, et non oritur: et stellas claudit quasi sub signaculo:
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 Qui extendit cælos solus, et graditur super fluctus maris.
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 Qui facit Arcturum, et Oriona, et Hyadas, et interiora austri.
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 Qui facit magna, et incomprehensibilia, et mirabilia, quorum non est numerus.
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Si venerit ad me, non videbo eum: si abierit, non intelligam.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 Si repente interroget, quis respondebit ei? vel quis dicere potest: Cur ita facis?
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 Deus, cuius iræ nemo resistere potest, et sub quo curvantur qui portant orbem.
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 Quantus ergo sum ego, ut respondeam ei, et loquar verbis meis cum eo?
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 Qui etiam si habuero quippiam iustum, non respondebo, sed meum iudicem deprecabor.
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 Et cum invocantem exaudierit me, non credo quod audierit vocem meam.
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 In turbine enim conteret me, et multiplicabit vulnera mea etiam sine causa.
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 Non concedit requiescere spiritum meum, et implet me amaritudinibus.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 Si fortitudo quæritur, robustissimus est: si æquitas iudicii, nemo audet pro me testimonium dicere.
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 Si iustificare me voluero, os meum condemnabit me: si innocentem ostendero, pravum me comprobabit.
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Etiam si simplex fuero, hoc ipsum ignorabit anima mea, et tædebit me vitæ meæ.
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 Unum est quod locutus sum, et innocentem et impium ipse consumit.
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 Si flagellat, occidat semel, et non de pœnis innocentum rideat.
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 Terra data est in manus impii, vultum iudicum eius operit: quod si non ille est, quis ergo est?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 Dies mei velociores fuerunt cursore: fugerunt, et non viderunt bonum.
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 Pertransierunt quasi naves poma portantes, sicut aquila volans ad escam.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 Cum dixero: Nequaquam ita loquar: commuto faciem meam, et dolore torqueor.
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 Verebar omnia opera mea, sciens quod non parceres delinquenti.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 Si autem et sic impius sum, quare frustra laboravi?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 Si lotus fuero quasi aquis nivis, et fulserit velut mundissimæ manus meæ:
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 Tamen sordibus intinges me, et abominabuntur me vestimenta mea.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 Neque enim viro qui similis mei est, respondebo: nec qui mecum in iudicio ex æquo possit audiri.
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 Non est qui utrumque valeat arguere, et ponere manum suam in ambobus.
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Auferat a me virgam suam, et pavor eius non me terreat.
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 Loquar, et non timebo eum: neque enim possum metuens respondere.
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
