Job 8
1 Respondens autem Baldad Suhites, dixit:
| וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַֽר׃ |
2 Usquequo loqueris talia, et spiritus multiplex sermones oris tui?
| עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃ |
3 Numquid Deus supplantat iudicium? aut Omnipotens subvertit quod iustum est?
| הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם־שַׁדַּי יְעַוֵּת־צֶֽדֶק׃ |
4 Etiam si filii tui peccaverunt ei, et dimisit eos in manu iniquitatis suæ:
| אִם־בָּנֶיךָ חָֽטְאוּ־לוֹ וַֽיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃ |
5 Tu tamen si diluculo consurrexeris ad Deum, et Omnipotentem fueris deprecatus:
| אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶל־שַׁדַּי תִּתְחַנָּֽן׃ |
6 Si mundus et rectus incesseris, statim evigilabit ad te, et pacatum reddet habitaculum iustitiæ tuæ:
| אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּֽי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶֽךָ׃ |
7 In tantum, ut si priora tua fuerint parva, et novissima tua multiplicentur nimis.
| וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִֽיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹֽד׃ |
8 Interroga enim generationem pristinam, et diligenter investiga patrum memoriam:
| כִּֽי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָֽם׃ |
9 (Hesterni quippe sumus, et ignoramus quoniam sicut umbra dies nostri sunt super terram.)
| כִּֽי־תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ |
10 Et ipsi docebunt te: loquentur tibi, et de corde suo proferent eloquia.
| הֲלֹא־הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּֽים׃ |
11 Numquid vivere potest scirpus absque humore? aut crescere carectum sine aqua?
| הֲיִֽגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי־מָֽיִם׃ |
12 Cum adhuc sit in flore, nec carpatur manu, ante omnes herbas arescit:
| עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כׇל־חָצִיר יִיבָֽשׁ׃ |
13 Sic viæ omnium, qui obliviscuntur Deum, et spes hypocritæ peribit:
| כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵֽד׃ |
14 Non ei placebit vecordia sua, et sicut tela aranearum fiducia eius.
| אֲשֶׁר־יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ׃ |
15 Innitetur super domum suam, et non stabit: fulciet eam, et non consurget:
| יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקֽוּם׃ |
16 Humectus videtur antequam veniat Sol, et in ortu suo germen eius egredietur.
| רָטֹב הוּא לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵֽא׃ |
17 Super acervum petrarum radices eius densabuntur, et inter lapides commorabitur.
| עַל־גַּל שׇׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶֽה׃ |
18 Si absorbuerit eum de loco suo, negabit eum, et dicet: Non novi te.
| אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִֽיךָ׃ |
19 Hæc est enim lætitia viæ eius, ut rursum de terra alii germinentur.
| הֶן־הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָֽחוּ׃ |
20 Deus non proiiciet simplicem, nec porriget manum malignis:
| הֶן־אֵל לֹא יִמְאַס־תָּם וְלֹֽא־יַחֲזִיק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃ |
21 Donec impleatur risu os tuum, et labia tua iubilo.
| עַד־יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָֽה׃ |
22 Qui oderunt te, induentur confusione: et tabernaculum impiorum non subsistet.
| שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶֽנּוּ׃ |
