Ecclesiastes 3
1 Omnia tempus habent, et suis spatiis transeunt universa sub cælo.
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃ |
2 Tempus nascendi, et tempus moriendi. Tempus plantandi, et tempus evellendi quod plantatum est.
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ |
3 Tempus occidendi, et tempus sanandi. Tempus destruendi, et tempus ædificandi.
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ |
4 Tempus flendi, et tempus ridendi. Tempus plangendi, et tempus saltandi.
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ |
5 Tempus spargendi lapides, et tempus colligendi. Tempus amplexandi, et tempus longe fieri ab amplexibus.
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ |
6 Tempus acquirendi, et tempus perdendi. Tempus custodiendi, et tempus abiiciendi.
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ |
7 Tempus scindendi, et tempus consuendi. Tempus tacendi, et tempus loquendi.
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ |
8 Tempus dilectionis, et tempus odii. Tempus belli, et tempus pacis.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ |
9 Quid habet amplius homo de labore suo?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃ |
10 Vidi afflictionem, quam dedit Deus filiis hominum, ut distendantur in ea.
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
11 Cuncta fecit bona in tempore suo, et mundum tradidit disputationi eorum, ut non inveniat homo opus, quod operatus est Deus ab initio usque ad finem.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃ |
12 Et cognovi quod non esset melius nisi lætari, et facere bene in vita sua.
| ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ |
13 Omnis enim homo, qui comedit et bibit, et videt bonum de labore suo, hoc donum Dei est.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃ |
14 Didici quod omnia opera, quæ fecit Deus, perseverent in perpetuum: non possumus eis quidquam addere, nec auferre, quæ fecit Deus ut timeatur.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ |
15 Quod factum est, ipsum permanet: quæ futura sunt, iam fuerunt: et Deus instaurat quod abiit.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃ |
16 Vidi sub sole in loco iudicii impietatem, et in loco iustitiæ iniquitatem.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ |
17 Et dixi in corde meo: Iustum, et impium iudicabit Deus, et tempus omnis rei tunc erit.
| אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃ |
18 Dixi in corde meo de filiis hominum, ut probaret eos Deus, et ostenderet similes esse bestiis.
| אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃ |
19 Idcirco unus interitus est hominis, et iumentorum, et æqua utriusque conditio: sicut moritur homo, sic et illa moriuntur: similiter spirant omnia, et nihil habet homo iumento amplius: cuncta subiacent vanitati,
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ |
20 et omnia pergunt ad unum locum: de terra facta sunt, et in terram pariter revertuntur.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃ |
21 Quis novit si spiritus filiorum Adam ascendat sursum, et si spiritus iumentorum descendat deorsum?
| מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ |
22 Et deprehendi nihil esse melius quam lætari hominem in opere suo, et hanc esse partem illius. Quis enim eum adducet, ut post se futura cognoscat?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ |
