Psalmorum 39

1 In finem, ipsi Idithun. Canticum David. [Dixi: Custodiam vias meas: ut non delinquam in lingua mea. Posui ori meo custodiam, cum consisteret peccator adversum me.

למנצח לידיתון (לידותון) מזמור לדוד ב אמרתי-- אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום-- בעד רשע לנגדי

2 Obmutui, et humiliatus sum, et silui a bonis; et dolor meus renovatus est.

נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר

3 Concaluit cor meum intra me; et in meditatione mea exardescet ignis.

חם-לבי בקרבי--בהגיגי תבער-אש דברתי בלשוני

4 Locutus sum in lingua mea: Notum fac mihi, Domine, finem meum, et numerum dierum meorum quis est, ut sciam quid desit mihi.

הודיעני יהוה קצי--ומדת ימי מה-היא אדעה מה-חדל אני

5 Ecce mensurabiles posuisti dies meos, et substantia mea tamquam nihilum ante te. Verumtamen universa vanitas, omnis homo vivens.

הנה טפחות נתתה ימי-- וחלדי כאין נגדך אך כל-הבל כל-אדם נצב סלה

6 Verumtamen in imagine pertransit homo; sed et frustra conturbatur: thesaurizat, et ignorat cui congregabit ea.

אך-בצלם יתהלך-איש-- אך-הבל יהמיון יצבר ולא-ידע מי-אספם

7 Et nunc quæ est exspectatio mea: nonne Dominus? et substantia mea apud te est.

ועתה מה-קויתי אדני-- תוחלתי לך היא

8 Ab omnibus iniquitatibus meis erue me: opprobrium insipienti dedisti me.

מכל-פשעי הצילני חרפת נבל אל-תשימני

9 Obmutui, et non aperui os meum, quoniam tu fecisti;

נאלמתי לא אפתח-פי כי אתה עשית

10 amove a me plagas tuas.

הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי

11 A fortitudine manus tuæ ego defeci in increpationibus: propter iniquitatem corripuisti hominem. Et tabescere fecisti sicut araneam animam ejus: verumtamen vane conturbatur omnis homo.

בתוכחות על-עון יסרת איש-- ותמס כעש חמודו אך הבל כל-אדם סלה

12 Exaudi orationem meam, Domine, et deprecationem meam; auribus percipe lacrimas meas. Ne sileas, quoniam advena ego sum apud te, et peregrinus sicut omnes patres mei.

שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה-- אל-דמעתי אל-תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל-אבותי

13 Remitte mihi, ut refrigerer priusquam abeam et amplius non ero.]

השע ממני ואבליגה-- בטרם אלך ואינני