Psalmorum 147
1 Alleluja. [Laudate Dominum, quoniam bonus est psalmus; Deo nostro sit jucunda, decoraque laudatio.
| הַלְלוּ ־ יָהּ ׀ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּֽה׃ |
2 Ædificans Jerusalem Dominus, dispersiones Israëlis congregabit:
| בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּֽס׃ |
3 qui sanat contritos corde, et alligat contritiones eorum;
| הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃ |
4 qui numerat multitudinem stellarum, et omnibus eis nomina vocat.
| מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָֽא׃ |
5 Magnus Dominus noster, et magna virtus ejus, et sapientiæ ejus non est numerus.
| גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּֽר׃ |
6 Suscipiens mansuetos Dominus; humilians autem peccatores usque ad terram.
| מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃ |
7 Præcinite Domino in confessione; psallite Deo nostro in cithara.
| עֱנוּ לַֽיהֹוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּֽוֹר׃ |
8 Qui operit cælum nubibus, et parat terræ pluviam; qui producit in montibus fœnum, et herbam servituti hominum;
| הַֽמְכַסֶּה שָׁמַיִם ׀ בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִֽיר׃ |
9 qui dat jumentis escam ipsorum, et pullis corvorum invocantibus eum.
| נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ׃ |
10 Non in fortitudine equi voluntatem habebit, nec in tibiis viri beneplacitum erit ei.
| לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶֽה׃ |
11 Beneplacitum est Domino super timentes eum, et in eis qui sperant super misericordia ejus.]
| רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַֽמְיַחֲלִים לְחַסְדּֽוֹ׃ |
12 Alleluja. [Lauda, Jerusalem, Dominum; lauda Deum tuum, Sion.
| שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת־יְהֹוָה הַֽלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּֽוֹן׃ |
13 Quoniam confortavit seras portarum tuarum; benedixit filiis tuis in te.
| כִּֽי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃ |
14 Qui posuit fines tuos pacem, et adipe frumenti satiat te.
| הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃ |
15 Qui emittit eloquium suum terræ: velociter currit sermo ejus.
| הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרֽוֹ׃ |
16 Qui dat nivem sicut lanam; nebulam sicut cinerem spargit.
| הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּֽר׃ |
17 Mittit crystallum suam sicut buccellas: ante faciem frigoris ejus quis sustinebit?
| מַשְׁלִיךְ קַֽרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹֽד׃ |
18 Emittet verbum suum, et liquefaciet ea; flabit spiritus ejus, et fluent aquæ.
| יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃ |
19 Qui annuntiat verbum suum Jacob, justitias et judicia sua Israël.
| מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵֽל׃ |
20 Non fecit taliter omni nationi, et judicia sua non manifestavit eis. Alleluja.]
| לֹא עָשָׂה כֵן ׀ לְכׇל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ |
