Psalmorum 137

1 Psalmus David, Jeremiæ. [Super flumina Babylonis illic sedimus et flevimus, cum recordaremur Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 In salicibus in medio ejus suspendimus organa nostra:

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 quia illic interrogaverunt nos, qui captivos duxerunt nos, verba cantionum; et qui abduxerunt nos: Hymnum cantate nobis de canticis Sion.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Quomodo cantabimus canticum Domini in terra aliena?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Si oblitus fuero tui, Jerusalem, oblivioni detur dextera mea.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Adhæreat lingua mea faucibus meis, si non meminero tui; si non proposuero Jerusalem in principio lætitiæ meæ.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Memor esto, Domine, filiorum Edom, in die Jerusalem: qui dicunt: Exinanite, exinanite usque ad fundamentum in ea.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Filia Babylonis misera! beatus qui retribuet tibi retributionem tuam quam retribuisti nobis.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Beatus qui tenebit, et allidet parvulos tuos ad petram.]

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃