Psalmorum 137

1 Psalmus David, Jeremiæ. [Super flumina Babylonis illic sedimus et flevimus, cum recordaremur Sion.

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 In salicibus in medio ejus suspendimus organa nostra:

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 quia illic interrogaverunt nos, qui captivos duxerunt nos, verba cantionum; et qui abduxerunt nos: Hymnum cantate nobis de canticis Sion.

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 Quomodo cantabimus canticum Domini in terra aliena?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 Si oblitus fuero tui, Jerusalem, oblivioni detur dextera mea.

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 Adhæreat lingua mea faucibus meis, si non meminero tui; si non proposuero Jerusalem in principio lætitiæ meæ.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 Memor esto, Domine, filiorum Edom, in die Jerusalem: qui dicunt: Exinanite, exinanite usque ad fundamentum in ea.

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Filia Babylonis misera! beatus qui retribuet tibi retributionem tuam quam retribuisti nobis.

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Beatus qui tenebit, et allidet parvulos tuos ad petram.]

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע