< Job 39 >

1 [Numquid nosti tempus partus ibicum in petris, vel parturientes cervas observasti?
הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹֽר׃
2 Dinumerasti menses conceptus earum, et scisti tempus partus earum?
תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּֽנָה׃
3 Incurvantur ad fœtum, et pariunt, et rugitus emittunt.
תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃
4 Separantur filii earum, et pergunt ad pastum: egrediuntur, et non revertuntur ad eas.
יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא־שָׁבוּ לָֽמוֹ׃
5 Quis dimisit onagrum liberum, et vincula ejus quis solvit?
מִי־שִׁלַּח פֶּרֶא חׇפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּֽחַ׃
6 cui dedi in solitudine domum, et tabernacula ejus in terra salsuginis.
אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָֽה׃
7 Contemnit multitudinem civitatis: clamorem exactoris non audit.
יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָֽע׃
8 Circumspicit montes pascuæ suæ, et virentia quæque perquirit.
יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כׇּל־יָרוֹק יִדְרֽוֹשׁ׃
9 Numquid volet rhinoceros servire tibi, aut morabitur ad præsepe tuum?
הֲיֹאבֶה רֵּים עׇבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶֽךָ׃
10 Numquid alligabis rhinocerota ad arandum loro tuo, aut confringet glebas vallium post te?
הֲֽתִקְשׇׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶֽיךָ׃
11 Numquid fiduciam habebis in magna fortitudine ejus, et derelinques ei labores tuos?
הֲֽתִבְטַח־בּוֹ כִּֽי־רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶֽךָ׃
12 Numquid credes illi quod sementem reddat tibi, et aream tuam congreget?
הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּֽי־[יָשִׁיב] (ישוב) זַרְעֶךָ וְֽגׇרְנְךָ יֶאֱסֹֽף׃
13 Penna struthionis similis est pennis herodii et accipitris.
כְּנַף־רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם־אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָֽה׃
14 Quando derelinquit ova sua in terra, tu forsitan in pulvere calefacies ea?
כִּי־תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְֽעַל־עָפָר תְּחַמֵּֽם׃
15 Obliviscitur quod pes conculcet ea, aut bestia agri conterat.
וַתִּשְׁכַּח כִּי־רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶֽׁהָ׃
16 Duratur ad filios suos, quasi non sint sui: frustra laboravit, nullo timore cogente.
הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא־לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי־פָֽחַד׃
17 Privavit enim eam Deus sapientia, nec dedit illi intelligentiam.
כִּי־הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חׇכְמָה וְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָֽה׃
18 Cum tempus fuerit, in altum alas erigit: deridet equum et ascensorem ejus.
כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּֽשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבֽוֹ׃
19 Numquid præbebis equo fortitudinem, aut circumdabis collo ejus hinnitum?
הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָֽה׃
20 Numquid suscitabis eum quasi locustas? gloria narium ejus terror.
הֲֽתַרְעִישֶׁנּוּ כָּֽאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָֽה׃
21 Terram ungula fodit; exultat audacter: in occursum pergit armatis.
יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃
22 Contemnit pavorem, nec cedit gladio.
יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃
23 Super ipsum sonabit pharetra; vibrabit hasta et clypeus:
עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידֽוֹן׃
24 fervens et fremens sorbet terram, nec reputat tubæ sonare clangorem.
בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא־אָרֶץ וְלֹא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָֽר׃
25 Ubi audierit buccinam, dicit: Vah! procul odoratur bellum: exhortationem ducum, et ululatum exercitus.
בְּדֵי שֹׁפָר ׀ יֹאמַר הֶאָח וּֽמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָֽה׃
26 Numquid per sapientiam tuam plumescit accipiter, expandens alas suas ad austrum?
הֲֽמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָֽן׃
27 Numquid ad præceptum tuum elevabitur aquila, et in arduis ponet nidum suum?
אִם־עַל־פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּֽוֹ׃
28 In petris manet, et in præruptis silicibus commoratur, atque inaccessis rupibus.
סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָֽה׃
29 Inde contemplatur escam, et de longe oculi ejus prospiciunt.
מִשָּׁם חָֽפַר־אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּֽיטוּ׃
30 Pulli ejus lambent sanguinem: et ubicumque cadaver fuerit, statim adest.]
וְאֶפְרֹחָו יְעַלְעוּ־דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הֽוּא׃

< Job 39 >