Job 35
1 Igitur Eliu hæc rursum locutus est:
| וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַֽר׃ |
2 [Numquid æqua tibi videtur tua cogitatio, ut diceres: Justior sum Deo?
| הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵֽל׃ |
3 Dixisti enim: Non tibi placet quod rectum est: vel quid tibi proderit, si ego peccavero?
| כִּֽי־תֹאמַר מַה־יִּסְכׇּן־לָךְ מָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִֽי׃ |
4 Itaque ego respondebo sermonibus tuis, et amicis tuis tecum.
| אֲנִי אֲשִֽׁיבְךָ מִלִּין וְֽאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּֽךְ׃ |
5 Suspice cælum, et intuere: et contemplare æthera quod altior te sit.
| הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּֽךָּ׃ |
6 Si peccaveris, quid ei nocebis? et si multiplicatæ fuerint iniquitates tuæ, quid facies contra eum?
| אִם־חָטָאתָ מַה־תִּפְעׇל־בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה־תַּֽעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ |
7 Porro si juste egeris, quid donabis ei? aut quid de manu tua accipiet?
| אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּֽח׃ |
8 Homini qui similis tui est, nocebit impietas tua: et filium hominis adjuvabit justitia tua.
| לְאִישׁ־כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶֽךָ׃ |
9 Propter multitudinem calumniatorum clamabunt, et ejulabunt propter vim brachii tyrannorum.
| מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּֽים׃ |
10 Et non dixit: Ubi est Deus qui fecit me, qui dedit carmina in nocte;
| וְֽלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה׃ |
11 qui docet nos super jumenta terræ, et super volucres cæli erudit nos?
| מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ |
12 Ibi clamabunt, et non exaudiet, propter superbiam malorum.
| שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִֽים׃ |
13 Non ergo frustra audiet Deus, et Omnipotens causas singulorum intuebitur.
| אַךְ־שָׁוְא לֹא־יִשְׁמַע ׀ אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶֽנָּה׃ |
14 Etiam cum dixeris: Non considerat: judicare coram illo, et expecta eum.
| אַף כִּֽי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵֽל לֽוֹ׃ |
15 Nunc enim non infert furorem suum, nec ulciscitur scelus valde.
| וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹֽא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹֽד׃ |
16 Ergo Job frustra aperit os suum, et absque scientia verba multiplicat.]
| וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּֽר׃ |
