בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך׃ |
לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו׃ |
כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה׃ |
ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃ |
ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע׃ |
ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי׃ |
הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה׃ |
פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי׃ |
פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי׃ |
ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׃ |
ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי׃ |
ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני׃ |
כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה׃ |
שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך׃ |
יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים׃ |
יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך׃ |
יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך׃ |
אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד׃ |
ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה׃ |
כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס׃ |
עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃ |
הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה׃ |