ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃ |
ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃ |
ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃ |
טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃ |
ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃ |
ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃ |
ויענו לא ידענו מאין׃ |
ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃ |
ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃ |
ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃ |
ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃ |
ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃ |
וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃ |
ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃ |
יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃ |
ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃ |
כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃ |
ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃ |
ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃ |
וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃ |
המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃ |
ויכר את נכליהם ויאמר להם׃ |
מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃ |
ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃ |
ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃ |
ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃ |
מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃ |
והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃ |
ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃ |
ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃ |
ובאחרונה מתה גם האשה׃ |
והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃ |
ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃ (aiōn g165) |
והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃ (aiōn g165) |
כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃ |
וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃ |
והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃ |
ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃ |
ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃ |
ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃ |
והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ |
עד אשית איביך הדם לרגליך׃ |
הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃ |
ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃ |
הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃ |
הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃ |