箴言 知恵の泉 20

1 酒は人をして嘲らせ 濃酒は人をして騒がしむ 之に迷はさるる者は無智なり

לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכׇל־שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּֽם׃

2 王の震怒は獅の吼るがごとし 彼を怒らする者は自己のいのちを害ふ

נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשֽׁוֹ׃

3 穏かに居りて争はざるは人の榮誉なりすべて愚なる者は怒り争ふ

כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכׇל־אֱוִיל יִתְגַּלָּֽע׃

4 惰者は寒ければとて耕さず この故に収穫のときにおよびて求るとも得るところなし

מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא־יַחֲרֹשׁ (ישאל) [וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר וָאָֽיִן׃

5 人の心にある謀計は深き井の水のごとし 然れど哲人はこれを汲出す

מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶֽנָּה׃

6 凡そ人は各自おのれの善を誇る されど誰か忠信なる者に遇しぞ

רׇב־אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָֽא׃

7 身を正しくして歩履む義人はその後の子孫に福祉あるべし

מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָֽיו׃

8 審判の位に坐する王はその目をもてすべての惡を散す

מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא־דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כׇּל־רָֽע׃

9 たれか我わが心をきよめ わが罪を潔められたりといひ得るや

מִֽי־יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִֽי׃

10 二種の權衡二種の斗量は等しくヱホバに憎まる

אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת יְהֹוָה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃

11 幼子といへどもその動作によりておのれの根性の清きか或は正しきかをあらはす

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָעַר אִם־זַךְ וְאִם־יָשָׁר פׇּעֳלֽוֹ׃

12 聴くところの耳と視るところの眼とはともにヱホバの造り給へるものなり

אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה יְהֹוָה עָשָׂה גַם־שְׁנֵיהֶֽם׃

13 なんぢ睡眠を愛すること勿れ 恐くは貧窮にいたらん 汝の眼をひらけ 然らば糧に飽べし

אַל־תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן־תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְֽׂבַֽע־לָֽחֶם׃

14 買者はいふ惡し惡しと 然れど去りて後はみづから誇る

רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּֽל׃

15 金もあり眞珠も多くあれど貴き器は知識のくちびるなり

יֵשׁ זָהָב וְרׇב־פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃

16 人の保證をなす者よりは先その衣をとれ 他人の保證をなす者をばかたくとらへよ

לְֽקַח־בִּגְדוֹ כִּי־עָרַב זָר וּבְעַד (נכרים) [נׇכְרִיָּה] חַבְלֵֽהוּ׃

17 欺きとりし糧は人に甜し されど後にはその口に沙を充されん

עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּֽלֵא־פִיהוּ חָצָֽץ׃

18 謀計は相議るによりて成る 戦はんとせば先よく議るべし

מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָֽה׃

19 あるきめぐりて人の是非をいふ者は密事をもらす 口唇をひらきてあるくものと交ること勿れ

גּֽוֹלֶה־סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָֽב׃

20 おのれの父母を罵るものはその燈火くらやみの中に消ゆべし

מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִֽדְעַךְ נֵרוֹ (באישון) [בֶּאֱשׁוּן] חֹֽשֶׁךְ׃

21 初に俄に得たる産業はその終さいはひならず

נַחֲלָה (מבחלת) [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָֽךְ׃

22 われ惡に報いんと言ふこと勿れ ヱホバを待て 彼なんぢを救はん

אַל־תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה־רָע קַוֵּה לַיהֹוָה וְיֹשַֽׁע לָֽךְ׃

23 二種の分銅はヱホバに憎まる 虚偽の權衡は善らず

תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא־טֽוֹב׃

24 人の歩履はヱホバによる 人いかで自らその道を明かにせんや

מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי־גָבֶר וְאָדָם מַה־יָּבִין דַּרְכּֽוֹ׃

25 漫に誓願をたつることは其人の罟となる誓願をたててのちに考ふることも亦然り

מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּֽר׃

26 賢き王は箕をもて簸るごとく惡人を散し 車輪をもて碾すごとく之を罰す

מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָֽן׃

27 人の霊魂はヱホバの燈火にして人の心の奥を窺ふ

נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כׇּל־חַדְרֵי־בָֽטֶן׃

28 王は仁慈と眞実をもて自らたもつ その位もまた恩恵のおこなひによりて堅くなる

חֶסֶד וֶֽאֱמֶת יִצְּרוּ־מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאֽוֹ׃

29 少者の榮はその力 おいたる者の美しきは白髪なり

תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָֽה׃

30 傷つくまでに打たば惡きところきよまり 打てる鞭は腹の底までもとほる

חַבֻּרוֹת פֶּצַע (תמריק) [תַּמְרוּק] בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי־בָֽטֶן׃