הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |