בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך--חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה |
ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי |
ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה |
ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל |
ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר--קרן חזות בין עיניו |
ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו |
וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו |
וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים |
ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי |
ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם |
ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים (הורם) התמיד והשלך מכון מקדשו |
וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה |
ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם--תת וקדש וצבא מרמס |
ויאמר אלי--עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש |
ויהי בראתי אני דניאל--את החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר |
ואשמע קול אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה |
ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון |
ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי--ויעמידני על עמדי |
ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ |
האיל אשר ראית בעל הקרנים--מלכי מדי ופרס |
והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון |
והנשברת--ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו |
ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים--יעמד מלך עז פנים ומבין חידות |
ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדשים |
ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר |
ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים |
ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין |