זכריה 7

1 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃

And it came to pass in the fourth year of Darius the king, [that] the word of the Lord came to Zacharias on the fourth [day] of the ninth month, which is Chaseleu.

2 וישלח בית אל שר אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני יהוה׃

And Sarasar and Arbeseer the king and his men sent to Bethel, and [that] to propitiate the Lord,

3 לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃

speaking to the priests that were in the house of the Lord Almighty, and to the prophets, saying, The holy offering has come in hither in the fifth month, as it has done already many years.

4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר׃

And the word of the Lord of hosts came to me, saying,

5 אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃

Speak to the whole people of the land, and to the priests, saying, Though ye fasted or lamented in the fifth or seventh [months] (yea, behold, these seventy years) have ye at all fasted to me?

6 וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃

And if ye eat or drink, do ye not eat and drink for yourselves?

7 הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב׃

Are not these the words which the Lord spoke by the former prophets, when Jerusalem was inhabited and in prosperity, and her cities round about her, and the hill country and the low country was inhabited?

8 ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר׃

And the word of the Lord came to Zacharias, saying,

9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו׃

Thus saith the Lord Almighty; Judge righteous judgment, and deal mercifully and compassionately every one with his brother:

10 ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם׃

and oppress not the widow, or the fatherless, or the stranger, or the poor; and let not one of you remember in his heart the injury of his brother.

11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃

But they refused to attend, and madly turned their back, and made their ears heavy, so that they should not hear.

12 ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃

And they made their heart disobedient, so as not to hearken to my law, and the words which the Lord Almighty sent forth by his Spirit by the former prophets: so there was great wrath from the Lord Almighty.

13 ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃

And it shall come to pass, [that] as he spoke, and they hearkened not, so they shall cry, and I will not hearken, saith the Lord Almighty.

14 ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה׃

And I will cast them out among all the nations, whom they know not; and the land behind them shall be made utterly destitute of any going through or returning: yea they have made the choice land a desolation.