זכריה 4

1 וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו׃

Och Ängelen, som med mig talade, kom igen, och väckte mig, lika som en af sömn uppväckt varder.

2 ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה׃

Och han sade till mig: Hvad ser du? Men jag sade: Jag ser, och si, der stod en ljusastake, allersamman af guld, med en skål ofvanuppå, der sju lampor på voro, och ju sju slefvar vid ena lampo;

3 ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה׃

Och tu oljoträ dernär; ett på högra sidona vid skålena, den andra på den venstra.

4 ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני׃

Och jag svarade, och sade till Ängelen, som med mig talade: Min Herre, hvad är detta?

5 ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני׃

Och Ängelen, som med mig talade, svarade, och sade till mig: Vetst du icke hvad detta är? Jag sade: Nej, min Herre.

6 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות׃

Och han svarade, och sade till mig: Det är Herrans ord om Serubbabel: Det skall icke ske igenom någon här, eller magt; utan igenom min Anda, säger Herren Zebaoth.

7 מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה׃

Ho äst du, stora berg, som dock for Serubbabel en slättmark varda måste? Och han skall lägga den första stenen, så att man ropa skall: Till lycko, till lycko!

8 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

Och Herrans ord skedde till mig, och sade:

9 ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי יהוה צבאות שלחני אלכם׃

Serubbabels händer hafva grundat detta huset, hans händer skola ock fullkomnat; på det I förnimma skolen, att Herren Zebaoth mig till eder sändt hafver.

10 כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ׃

Ty ho är den, som dessa ringa dagar föraktar; i hvilkom man dock skall glädja sig, och se murlodet uti Serubbabels hand, med de sju, som Herrans ögon äro, de der öfver hela landet löpa?

11 ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה׃

Och jag svarade, och sade till honom: Hvad äro dessa tu oljoträn, på högra och venstra sidone vid ljusastakan?

12 ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃

Och jag svarade annan gång, och sade till honom: Hvad äro de två grenarna af oljoträn, som stå vid de två gyldene ljusa näporna, der man med af tager?

13 ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני׃

Och han sade till mig: Vetst du icke hvad de äro? Jag sade: Nej, min Herre.

14 ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ׃

Och han sade: Det äro de tu oljobarn, som stå när honom, som råder öfver allt landet.