זכריה 4

1 וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו׃

E tornou o anjo que falava comigo, e me despertou, como a um homem que se desperta do seu sono,

2 ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה׃

E me disse: Que vês? E eu disse: Olho, e eis que vejo um castiçal todo de ouro, e um vaso de azeite sobre a sua cabeça, e as suas sete lâmpadas nela; e cada lâmpada que estava na sua cabeça tinha sete canudos.

3 ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה׃

E, por cima dele, duas oliveiras, uma à direita do vaso de azeite, e outra à sua esquerda.

4 ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני׃

E respondi, e disse ao anjo que falava comigo, dizendo: Senhor meu, que é isto?

5 ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני׃

Então respondeu o anjo que falava comigo, e me disse: Não sabes tu o que isto é? E eu disse: Não, Senhor meu

6 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות׃

E respondeu, e me falou, dizendo: Esta é a palavra do Senhor a Zorobabel, dizendo: Não por força nem por violência, mas sim pelo meu espírito, diz o Senhor dos exércitos.

7 מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה׃

Quem és tu, ó monte grande? diante de Zorobabel serás feito uma campina; porque ele produzirá a primeira pedra com algazarras: Graça, graça a ela.

8 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

E a palavra do Senhor veio mais a mim, dizendo:

9 ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי יהוה צבאות שלחני אלכם׃

As mãos de Zorobabel tem fundado esta casa, também as suas mãos a acabarão, para que saibais que o Senhor dos exércitos me enviou a vós.

10 כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ׃

Porque, quem despreza o dia das coisas pequenas? pois aqueles sete se alegrarão, vendo o prumo na mão de Zorobabel: esses são os olhos do Senhor, que discorrem por toda a terra.

11 ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה׃

Respondi mais, e disse-lhe: Que são as duas oliveiras à direita do castiçal e à sua esquerda?

12 ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב׃

E, respondendo-lhe outra vez, disse: Que são aqueles dois raminhos das oliveiras, que estão junto aos dois tubos de ouro, e que vertem de si ouro?

13 ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני׃

E ele me falou, dizendo: Não sabes tu o que isto é? E eu disse: Não, Senhor meu.

14 ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ׃

Então ele disse: Estes são dois ramos de óleo, que estão diante do Senhor de toda a terra.