זכריה 2
| ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה׃ | 1 |
I lifted up my eyes again, and looked, and behold a man with a measuring line in his hand.
| ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה׃ | 2 |
Then said I, Whither goest thou? And he said to me, To measure Jerusalem, to see what [is] its breadth, and what [is] its length.
| והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃ | 3 |
And behold, the angel that talked with me went forth, and another angel went out to meet him,
| ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃ | 4 |
And said to him, Run, speak to this young man, saying, Jerusalem shall be inhabited [as] towns without walls for the multitude of men and cattle in it.
| ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ | 5 |
For I, saith the LORD, will be to her a wall of fire on every side, and will be the glory in the midst of her.
| הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם יהוה׃ | 6 |
Ho, ho, [come forth], and flee from the land of the north, saith the LORD: for I have spread you abroad as the four winds of the heaven, saith the LORD.
| הוי ציון המלטי יושבת בת בבל׃ | 7 |
Deliver thyself, O Zion, that dwellest [with] the daughter of Babylon.
| כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃ | 8 |
For thus saith the LORD of hosts; After the glory hath he sent me to the nations which wasted you: for he that toucheth you, toucheth the apple of his eye.
| כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני׃ | 9 |
For behold, I will shake my hand upon them, and they shall be a spoil to their servants: and ye shall know that the LORD of hosts hath sent me.
| רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה׃ | 10 |
Sing, and rejoice, O daughter of Zion: for lo, I come, and I will dwell in the midst of thee, saith the LORD.
| ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך׃ | 11 |
And many nations shall be joined to the LORD in that day, and shall be my people: and I will dwell in the midst of thee, and thou shalt know that the LORD of hosts hath sent me to thee.
| ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃ | 12 |
And the LORD shall inherit Judah his portion in the holy land, and shall choose Jerusalem again.
| הס כל בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃ | 13 |
Be silent, O all flesh, before the LORD: for he is raised up out of his holy habitation.
