זכריה 2
| ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה׃ | 1 |
And I lifted up mine eyes, and saw, and behold a man with a measuring line in his hand.
| ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה׃ | 2 |
Then said I, Whither goest thou? And he said unto me, To measure Jerusalem, to see what is the breadth thereof, and what is the length thereof.
| והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃ | 3 |
And, behold, the angel that talked with me went forth, and another angel went out to meet him,
| ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃ | 4 |
and said unto him, Run, speak to this young man, saying, Jerusalem shall be inhabited as villages without walls, by reason of the multitude of men and cattle therein.
| ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ | 5 |
For I, saith the LORD, will be unto her a wall of fire round about, and I will be the glory in the midst of her.
| הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם יהוה׃ | 6 |
Ho, ho, flee from the land of the north, saith the LORD: for I have spread you abroad as the four winds of the heaven, saith the LORD.
| הוי ציון המלטי יושבת בת בבל׃ | 7 |
Ho Zion, escape, thou that dwellest with the daughter of Babylon.
| כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃ | 8 |
For thus saith the LORD of hosts: After glory hath he sent me unto the nations which spoiled you: for he that toucheth you toucheth the apple of his eye.
| כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני׃ | 9 |
For, behold, I will shake mine hand over them, and they shall be a spoil to those that served them: and ye shall know that the LORD of hosts hath sent me.
| רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה׃ | 10 |
Sing and rejoice, O daughter of Zion: for, lo, I come, and I will dwell in the midst of thee, saith the LORD.
| ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך׃ | 11 |
And many nations shall join themselves to the LORD in that day, and shall be my people: and I will dwell in the midst of thee, and thou shalt know that the LORD of hosts hath sent me unto thee.
| ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃ | 12 |
And the LORD shall inherit Judah as his portion in the holy land, and shall yet choose Jerusalem.
| הס כל בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃ | 13 |
Be silent, all flesh, before the LORD: for he is waked up out of his holy habitation.
