זכריה 12

1 משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו׃

Weissagung. Das Wort Jehovahs über Israel. Es spricht Jehovah, Der die Himmel ausspannt und die Erde gründet, und den Geist des Menschen in seinem Inneren bildet.

2 הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם׃

Siehe, Ich mache Jerusalem zum Taumelbecken für alle Völker ringsumher, und auch für Jehudah wird sie es sein bei der Belagerung wider Jerusalem.

3 והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ׃

Und es geschieht am selben Tag, daß Ich Jerusalem zum Laststein mache allen Völkern; alle, die daran aufladen, werden sich daran zerschneiden, und alle Völkerschaften der Erde werden sich versammeln wider dasselbe.

4 ביום ההוא נאם יהוה אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון׃

An selbigem Tage, spricht Jehovah, schlage Ich mit Stumpfsinn jeglich Roß, und mit Wahnsinn den, der darauf reitet, und über das Haus Jehudah tue Ich Meine Augen auf, und jeglich Roß der Völker werde Ich mit Blindheit schlagen.

5 ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם׃

Und Jehudahs Stammhäupter werden in ihrem Herzen sprechen: Mächtig mache ich mir Jerusalems Bewohner durch Jehovah der Heerscharen, ihren Gott.

6 ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם׃

An jenem Tage werde Ich die Stammhäupter Jehudahs machen wie ein Feuerbecken unter Holzstücken und wie eine Feuerfackel in der Garbe, daß sie zur Rechten und zur Linken alle Völker ringsumher auffressen, und wohnen wird noch Jerusalem an seine Stelle in Jerusalem.

7 והושיע יהוה את אהלי יהודה בראשנה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם על יהודה׃

Und Jehudahs Zelte wird Jehovah zuerst retten, daß nicht der Ruhm des Hauses David und der Ruhm von Jerusalems Bewohnern groß tue wider Jehudah.

8 ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם׃

An jenem Tage wird Jehovah schirmen den Bewohner Jerusalems, daß, wer da strauchelt unter ihnen, wird sein an jenem Tage wie David, und das Haus Davids wird sein wie Gott, wie Jehovahs Engel vor ihrem Angesicht.

9 והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם׃

Und an selbigem Tage wird geschehen, daß Ich suche alle Völkerschaften zu vernichten, die wider Jerusalem kommen.

10 ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור׃

Und Ich gieße aus über Davids Haus und über den Bewohner Jerusalems den Geist der Gnade und des Flehens, und sie werden zu Mir aufblicken, Den sie durchstochen haben, und klagen um Ihn, wie man klagt um den Einzigen, und bitterlich weinen um Ihn, wie man bitterlich weint um den Erstgeborenen.

11 ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדד רמון בבקעת מגדון׃

An jenem Tag wird die Klage groß sein in Jerusalem, wie die Klage bei Hadadrimmon in der Talebene Megiddo.

12 וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד׃

Und klagen wird das Land, Familien um Familien besonders, die Familie des Hauses David besonders und ihre Weiber besonders, die Familie des Hauses Nathan besonders und ihre Weiber besonders;

13 משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד׃

Die Familie des Hauses Levi besonders und ihre Weiber besonders; die Familie Schimei besonders und ihre Weiber besonders.

14 כל המשפחות הנשארות משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד׃

Alle Familien, die verblieben sind, Familien um Familien besonders und ihre Weiber besonders.