זכריה 11

1 פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך׃

Låt upp dina dörr, Libanon, att eld må förtära din cedreträ.

2 הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור׃

Jämrer eder, I furoträ ty cedreträn äro fallne, och den härliga byggningen är förstörd. Jämrer eder, I eker i Basan; ty den faste skogen är omkullhuggen.

3 קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן׃

Man hörer herdarna jämra sig; ty deras härliga byggning är förstörd. Man hörer de unga lejonen ryta; ty Jordans prål är förstördt.

4 כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה׃

Det säger Herren, min Gud: Vakta slagtefåren;

5 אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן׃

Ty deras herrar slagta dem, och hålla det för ingen synd; sälja dem; ock säga: Lofvad vare Herren; jag är nu rik; och deras herdar skona dem intet.

6 כי לא אחמול עוד על ישבי הארץ נאם יהוה והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אציל מידם׃

Derföre vill jag ock intet mer skona inbyggarena i landena, säger Herren. Och si, Jag skall öfvergifva menniskorna, hvar och en uti dens andras hand, och uti deras Konungs hand, att de skola förkrossa landet, och jag skall intet hjelpa dem utu deras hand.

7 וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן׃

Och jag vaktade slagtefåren för de elända fårens skull, och tog två stafrar till mig; den ena kallade jag Lust, den andra kallade jag Ve, och vaktade fåren.

8 ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי׃

Och jag förgjorde tre herdar uti enom månad, ty jag förmådde icke lida dem; så ledo de ej heller mig.

9 ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה׃

Och jag sade: Jag vill intet vakta eder. Det som dör, det dö; det som försmäktar, det försmäkte; och de qvarblefne äte det ena dess andras kött.

10 ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים׃

Och jag tog min staf Lust, och bröt honom sönder, på det jag skulle rygga mitt förbund, som jag med all folk gjort hade.

11 ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר יהוה הוא׃

Och det vardt på den dagen ryggadt; och de elände fåren, som med mig höllo, märkte deraf, att det Herrans ord var.

12 ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף׃

Och jag sade till dem: Behagar det eder, så bärer hit så mycket som jag gäller; hvar icke, så låter det blifva. Och de vogo upp så mycket som jag galt, tretio silfpenningar.

13 ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר׃

Och Herren sade till mig: Kasta det bort, att det må enom pottomakare gifvet varda, den kosteliga summan, för hvilka jag när dem skattad är. Och jag tog de tretio silfpenningar, och kastade dem uti Herrans hus, på det de skulle pottomakarenom gifne varda.

14 ואגדע את מקלי השני את החבלים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל׃

Och jag bröt sönder den andra min staf Ve; på det jag skulle borttaga broderskapet emellan Juda och Israel.

15 ויאמר יהוה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי׃

Och Herren sade till mig: Tag åter till dig ens galens herdas tyg;

16 כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק׃

Ty si, jag skall uppväcka herdar i landena, de der icke skola bese det försmäktada; det slagna icke besöka, och det sönderbrutna icke hela, och det helbregda icke försörja; utan de fetas kött skola de uppäta, och sönderrifva deras klöfvar.

17 הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה׃

O! afgudaherdar, som hjorden öfvergifva; svärdet komme öfver deras arm, och uppå deras högra öga; deras arm borttvine, och deras högra öga varde mörkt.