שיר השירים 7
| מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃ | 1 |
Quam pulchri sunt gressus tui in calceamentis, filia principis! Juncturæ femorum tuorum sicut monilia quæ fabricata sunt manu artificis.
| שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃ | 2 |
Umbilicus tuus crater tornatilis, numquam indigens poculis. Venter tuus sicut acervus tritici vallatus liliis.
| שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃ | 3 |
Duo ubera tua sicut duo hinnuli, gemelli capreæ.
| צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃ | 4 |
Collum tuum sicut turris eburnea; oculi tui sicut piscinæ in Hesebon quæ sunt in porta filiæ multitudinis. Nasus tuus sicut turris Libani, quæ respicit contra Damascum.
| ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃ | 5 |
Caput tuum ut Carmelus; et comæ capitis tui sicut purpura regis vincta canalibus.
| מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׃ | 6 |
Quam pulchra es, et quam decora, carissima, in deliciis!
| זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃ | 7 |
Statura tua assimilata est palmæ, et ubera tua botris.
| אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים׃ | 8 |
Dixi: Ascendam in palmam, et apprehendam fructus ejus; et erunt ubera tua sicut botri vineæ, et odor oris tui sicut malorum.
| וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃ | 9 |
Guttur tuum sicut vinum optimum, dignum dilecto meo ad potandum, labiisque et dentibus illius ad ruminandum.
| אני לדודי ועלי תשוקתו׃ | 10 |
Ego dilecto meo, et ad me conversio ejus.
| לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃ | 11 |
Veni, dilecte mi, egrediamur in agrum, commoremur in villis.
| נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך׃ | 12 |
Mane surgamus ad vineas: videamus si floruit vinea, si flores fructus parturiunt, si floruerunt mala punica; ibi dabo tibi ubera mea.
| הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך׃ | 13 |
Mandragoræ dederunt odorem in portis nostris omnia poma: nova et vetera, dilecte mi, servavi tibi.
