< שיר השירים 7 >
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃ | 1 |
Your steps are beautiful in shoes, O daughter of the prince: the joints of [your] thighs are like chains, the work of the craftsman.
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃ | 2 |
Your navel is [as] a turned bowl, not lacking liquor; your belly is [as] a heap of wheat set about with lilies.
שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃ | 3 |
Your two breasts are as two twin fawns.
צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃ | 4 |
Your neck is as an ivory tower; your eyes are as pools in Esebon, by the gates of the daughter of many: your nose is as the tower of Libanus, looking towards Damascus.
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃ | 5 |
Your head upon you is as Carmel, and the curls of your hair like scarlet; the king is bound in the galleries.
מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׃ | 6 |
How beautiful are you, and how sweet are you, [my] love!
זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃ | 7 |
This is your greatness in your delights: you were made like a palm tree, and your breasts to cluster.
אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים׃ | 8 |
I said, I will go up to the palm tree, I will take hold of its high boughs: and now shall your breasts be as clusters of the vine, and the smell of your nose of apples;
וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃ | 9 |
and your throat as good wine, going well with my kinsman, suiting my lips and teeth.
אני לדודי ועלי תשוקתו׃ | 10 |
I am my kinsman's, and his desire is towards me.
לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃ | 11 |
Come, my kinsman, let us go forth into the field; let us lodge in the villages.
נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך׃ | 12 |
Let us go early into the vineyards; let us see if the vine has flowered, [if] the blossoms have appeared, if the pomegranates have blossomed; there will I give you my breasts.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך׃ | 13 |
The mandrakes have given a smell, and at our doors [are] all kinds of choice fruits, new and old. O my kinsman, I have kept [them] for you.