שיר השירים 7

1 מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן׃

Hvor skønne er dine Trin i Skoene, du ædelbårne! Dine Hofters Runding er som Halsbånd, Kunstnerhånds Værk,

2 שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׃

dit Skød som det runde Bæger, ej savne det Vin, dit Liv som en Hvededynge, hegnet af Liljer;

3 שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה׃

dit Bryst som to Hjortekalve, Gazelletvillinger,

4 צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק׃

din Hals som Elfenbenstårnet, dine Øjne som Hesjbons damme ved Bat-Rabbims Port, din Næse som Libanons Tårn, der ser mod Damaskus,

5 ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים׃

Hovedet på dig som Karmel, dit Hoveds Lokker som Purpur; en Konge er fanget i Garnet.

6 מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׃

Hvor er du fager og yndig, du elskede, yndefulde!

7 זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׃

Som Palmen, så er din Vækst, dit Bryst som Klaser.

8 אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים׃

Jeg tænker: Jeg vil op i Palmen, gribe fat i dens Stilke; dit Bryst skal være som Vinstokkens Klaser, din Næses Ånde som Æbleduft,

9 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים׃

din Gane som ædel Vin, der liflig flyder ind i min Mund, glider over mine Læber og Tænder.

10 אני לדודי ועלי תשוקתו׃

Jeg er min Vens, og til mig står hans Attrå.

11 לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים׃

Kom min Ven, vi vil ud på Landet, blive i Landsbyer Natten over;

12 נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך׃

Vingårde søger vi årle, vi ser, om Vinstokken skyder, om Knopperne åbnes, Granattræet blomstrer. Der giver jeg dig min Kærlighed.

13 הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך׃

Kærlighedsæblerne dufter, for vor Dør er al Slags Frugt, ny og gammel tillige; til dig, min Ven, har jeg gemt dem.