שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

Soy una rosa de Sarón, una flor de los valles.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

Como el lirio de flores entre las espinas, así es mi amor entre las doncellas.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

Como el manzano entre los árboles del bosque, así es mi amado entre los jóvenes. Tomé mi descanso bajo su sombra con gran placer, y su fruta era dulce a mi gusto.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

Me llevó a la casa del vino, y su bandera sobre mí fue amor.

5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

Hazme fuerte con los pasteles de pasa, consuélame con las manzanas; Estoy enferma de amor.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

Su mano izquierda está debajo de mi cabeza, y su mano derecha está alrededor de mí.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

Prometanme, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas y las ciervas del campo, que no muevan ni levanten a mi amor hasta que quiera.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

¡La voz de mi ser amado! Mira, él viene saltando en las montañas, brincando sobre las colinas.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

Mi ser querido es como un venado; Mira, él está al otro lado de nuestra pared, está mirando hacia las ventanas, dejándose ver a través de los enrejados.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

Mi amado me dijo: Levántate, amor mío, y ven conmigo.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

Porque, mira, el invierno ha pasado, la lluvia ha terminado y se ha ido;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

Las flores han venido sobre la tierra; Ha llegado el tiempo de la canción de los pájaros Ha llegado el momento de cortar las vides, y la voz de la paloma está sonando en nuestra tierra;

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

La higuera saca su fruto verde y las vides en flor dan buen olor. Levántate de tu cama, hermosa mía, y ven conmigo.

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

Oh paloma mía, tú estás en las hendiduras de las laderas de las montañas, en las grietas de los montes altos; Déjame ver tu rostro, que tu voz llegue a mis oídos; porque dulce es tu voz, y tu rostro es hermoso.

15 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

Agarren las zorras, las pequeñas zorras, que dañan nuestros viñedos; pues nuestras viñas están en flor.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

Mi amado es mío, y yo soy suya: él pastorea su rebaño entre las flores.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

Hasta que llegue la noche, y el cielo se oscurezca lentamente, vuelve, mi amado, y sea como un venado en las montañas de Beter.