שיר השירים 2
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃ | 1 |
[Ego flos campi, et lilium convallium.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃ | 2 |
Sponsus Sicut lilium inter spinas, sic amica mea inter filias.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃ | 3 |
Sponsa Sicut malus inter ligna silvarum, sic dilectus meus inter filios. Sub umbra illius quem desideraveram sedi, et fructus ejus dulcis gutturi meo.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃ | 4 |
Introduxit me in cellam vinariam; ordinavit in me caritatem.
| סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃ | 5 |
Fulcite me floribus, stipate me malis, quia amore langueo.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃ | 6 |
Læva ejus sub capite meo, et dextera illius amplexabitur me.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃ | 7 |
Sponsus Adjuro vos, filiæ Jerusalem, per capreas cervosque camporum, ne suscitetis, neque evigilare faciatis dilectam, quoadusque ipsa velit.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃ | 8 |
Sponsa Vox dilecti mei; ecce iste venit, saliens in montibus, transiliens colles.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃ | 9 |
Similis est dilectus meus capreæ, hinnuloque cervorum. En ipse stat post parietem nostrum, respiciens per fenestras, prospiciens per cancellos.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃ | 10 |
En dilectus meus loquitur mihi. Sponsus Surge, propera, amica mea, columba mea, formosa mea, et veni:
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃ | 11 |
jam enim hiems transiit; imber abiit, et recessit.
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃ | 12 |
Flores apparuerunt in terra nostra; tempus putationis advenit: vox turturis audita est in terra nostra;
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃ | 13 |
ficus protulit grossos suos; vineæ florentes dederunt odorem suum. Surge, amica mea, speciosa mea, et veni:
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃ | 14 |
columba mea, in foraminibus petræ, in caverna maceriæ, ostende mihi faciem tuam, sonet vox tua in auribus meis: vox enim tua dulcis, et facies tua decora.
| אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃ | 15 |
Sponsa Capite nobis vulpes parvulas quæ demoliuntur vineas: nam vinea nostra floruit.
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃ | 16 |
Dilectus meus mihi, et ego illi, qui pascitur inter lilia,
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃ | 17 |
donec aspiret dies, et inclinentur umbræ. Revertere; similis esto, dilecte mi, capreæ, hinnuloque cervorum super montes Bether.]
