שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

Je suis la rose de Saron et le lis des vallées.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

Comme le lis au milieu des épines, telle est ma bien-aimée parmi les jeunes filles.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

Comme le pommier au milieu des arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes; j'ai désiré son ombrage, et m'y suis assise, et son fruit a été doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

Il m'a mené dans la salle du festin, et l'étendard qu'il lève sur moi, porte: AMOUR.

5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

Ranimez-moi avec du raisin; fortifiez-moi avec des pommes, car je me pâme d'amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

Que sa main gauche soit sous ma tête, et que sa droite m'embrasse!

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

Filles de Jérusalem, je vous adjure par les gazelles et les biches des champs, ne réveillez pas, ne réveillez pas celle que j'aime, avant qu'elle le veuille.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

C'est ici la voix de mon bien-aimé; le voici qui vient, sautant sur les montagnes, et bondissant sur les coteaux.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches; le voilà qui se tient derrière notre muraille; il regarde par les fenêtres, il s'avance par les treillis.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

Mon bien-aimé parle et me dit: Lève-toi, ma bien-aimée, ma belle, et viens!

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

Car voici, l'hiver est passé, la pluie a cessé, elle s'en est allée;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

Les fleurs paraissent sur la terre, le temps des chansons est venu, et la voix de la tourterelle se fait entendre dans nos campagnes.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

Le figuier a poussé ses premières figues, et les vignes ont des grappes et exhalent leur odeur. Lève-toi, ma bien-aimée, ma belle, et viens!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

Ma colombe, qui te tiens dans les fentes du rocher, qui te caches dans les lieux escarpés, fais-moi voir ton regard, et fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton regard est gracieux.

15 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

Prenez-nous les renards, les petits renards, qui gâtent les vignes, depuis que nos vignes ont des grappes.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui; il paît son troupeau parmi les lis.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

Avant que le vent du jour souffle, et que les ombres fuient, reviens, mon bien-aimé, comme la gazelle, ou le faon des biches, sur les montagnes qui nous séparent.