שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

Je suis le narcisse de Saron, la rose des vallées.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

Comme une rose parmi les épines, telle est mon 'amie parmi les jeunes filles.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

Comme un pommier parmi les arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes gens; j’ai brûlé du désir de m’asseoir sous son ombrage, et son fruit est doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

Il m’a conduite dans le cellier, et sa bannière qu’il a étendue sur moi, c’est l’amour.

5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

Réconfortez-moi par des gâteaux de raisin, restaurez-moi avec des pommes, car je suis dolente d’amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

Son bras gauche soutient ma tête et sa droite me tient enlacée.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

Je vous en conjure, ô filles de Jérusalem, par les biches et les gazelles des champs: n’éveillez pas, ne provoquez pas l’amour, avant qu’il le veuille.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

C’Est la voix de mon bien-aimé! Le voici qui vient, franchissant les montagnes, bondissant sur les collines.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

Mon bien-aimé est pareil au chevreuil ou au faon des biches. Le voici qui se tient derrière notre muraille, qui regarde par les fenêtres, qui observe par le treillis!

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

Mon bien-aimé élève la voix et dit: "Debout, mon amie, ma toute belle, et viens-t’en!

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

Car voilà l’hiver qui est passé, la saison des pluies est finie, elle a cédé la place.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

Les fleurs se montrent sur la terre, le temps des chansons est venu, la voix de la tourterelle se fait entendre dans nos campagnes.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

Le figuier embaume par ses jeunes pousses, les vignes en fleurs répandent leur parfum: debout, mon amie, ma toute belle et viens-t’en!"

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

Ma colombe, nichée dans les fentes du rocher, cachée dans les pentes abruptes, laisse-moi voir ton visage, entendre ta voix, car ta voix est suave et ton visage gracieux.

15 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

Attrapez-nous des renards, ces petits renards qui dévastent les vignes, alors que ces vignes sont en fleurs.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

Mon bien-aimé est à moi, et moi, je suis à mon bien-aimé, qui conduit son troupeau parmi les roses.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

Avant que fraîchisse le jour, que s’effacent les ombres, rebrousse chemin, et sois pareil, mon bien-aimé, au chevreuil ou au faon des biches sur les montagnes déchiquetées.