שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

I am a flower of the plain, a lily of the valleys.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

As a lily amongst thorns, so is my companion amongst the daughters.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

As the apple amongst the trees of the wood, so is my kinsman amongst the sons. I desired his shadow, and sat down, and his fruit was sweet in my throat.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

Bring me into the wine house; set love before me.

5 סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

Strengthen me with perfumes, stay me with apples: for I [am] wounded with love.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

His left [hand shall be] under my head, and his right hand shall embrace me.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

I have charged you, you daughters of Jerusalem, by the powers and by the virtues of the field, that you do not rouse or wake [my] love, until he please.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

The voice of my kinsman! behold, he comes leaping over the mountains, bounding over the hills.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

My kinsman is like a roe or a young hart on the mountains of Baethel: behold, he is behind our wall, looking through the windows, peeping through the lattices.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

My kinsman answers, and says to me, Rise up, come, my companion, my fair one, my dove.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

For, behold, the winter is past, the rain is gone, it has departed.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

The flowers are seen in the land; the time of pruning has arrived; the voice of the turtle-dove has been heard in our land.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

The fig tree has put forth its young figs, the vines put forth the tender grape, they yield a smell: arise, come, my companion, my fair one, my dove; yes, come.

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

[You are] my dove, in the shelter of the rock, near the wall: show me your face, and cause me to hear your voice; for your voice is sweet, and your countenance is beautiful.

15 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

Take us the little foxes that spoil the vines: for our vines put forth tender grapes.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

My kinsman is mine, and I am his: he feeds [his flock] amongst the lilies.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

Until the day dawn, and the shadows depart, turn, my kinsman, be you like to a roe or young hart on the mountains of the ravines.