שיר השירים 2
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃ | 1 |
Jeg er Sarons Rose, Dalenes Lilje
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃ | 2 |
Som en Lilje midt iblandt Torne er min Veninde blandt Piger.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃ | 3 |
Som et Æbletræ blandt Skovens Træer er min Ven blandt unge Mænd. I hans Skygge har jeg Lyst til at sidde, hans Frugt er sød for min Gane.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃ | 4 |
Til en Vinhal bragte han mig, hvor Mærket over mig er Kærlighed.
| סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃ | 5 |
Styrk mig med Rosinkager, kvæg mig med Æbler, thi jeg er syg af Kærlighed.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃ | 6 |
Hans venstre er under mit Hoved, hans højre tager mig i Favn.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃ | 7 |
Jeg besværger eder, Jerusalems Døtre, ved Gazeller og Markens Hjorte: Gør ikke Kærligheden Uro, væk den ikke, før den ønsker det selv!
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃ | 8 |
Hør! Der er min Ven! Ja se, der kommer han i Løb over Bjergene, i Spring over Højene.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃ | 9 |
Min Ven er som en Gazel, han er som den unge Hjort. Se, nu står han alt bag vor Mur. Han ser gennem Vinduet, kigger gennem Gitteret.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃ | 10 |
Min Ven stemmer i og siger så til mig: Stå op, min Veninde, du fagre, kom!
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃ | 11 |
Thi nu er Vinteren omme, Regntiden svandt, for hen,
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃ | 12 |
Blomster ses i Landet, Sangens Tid er kommet, Turtelduens Kurren høres i vort Land;
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃ | 13 |
Figentræets Småfrugter svulmer, Vinstokken blomstrer, udspreder Duft. Stå op, min Veninde, du fagre, kom,
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃ | 14 |
min Due i Fjeldets Kløfter, i Bjergvæggens Skjul! Lad mig skue din Skikkelse, høre din Røst, thi sød er din Røst og din Skikkelse yndig.
| אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃ | 15 |
Fang os de Ræve, de Ræve små, som hærger Vinen, vor blomstrende Vin!
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃ | 16 |
Min Ven er min, og jeg er hans, som vogter blandt Liljer;
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃ | 17 |
til Dagen svales og Skyggerne længes, kom hid, min Ven, og vær som Gazellen, som den unge Hjort på duftende Bjerge!
