ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך׃ | 1 |
ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה׃ | 2 |
ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃ | 3 |
ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין׃ | 4 |
ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה׃ | 5 |
ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה׃ | 6 |
ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃ | 7 |
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃ | 8 |
ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה׃ | 9 |
ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר׃ | 10 |
ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את׃ | 11 |
ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃ | 12 |
ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר׃ | 13 |
ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן׃ | 14 |
ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר׃ | 15 |
ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש׃ | 16 |
ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך׃ | 17 |
ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום׃ | 18 |