אֶל־הָרוֹמִיִּים 9
| אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃ | 1 |
I tell the truth in Christ. I am not lying, my conscience testifying with me in the Holy Spirit,
| כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃ | 2 |
that I have great sorrow and unceasing anguish in my heart.
| כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃ | 3 |
For I could wish that I myself were accursed from Christ for my brothers' sake, my physical relatives according to the flesh,
| אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃ | 4 |
who are Israelites; whose is the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service, and the promises;
| ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165) | 5 |
of whom are the patriarchs, and from whom is the Christ, as concerning the flesh, who is over all, God, blessed forever. Amen. (aiōn g165)
| אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃ | 6 |
But it is not as though the word of God has come to nothing. For they are not all Israel, that are of Israel.
| ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃ | 7 |
Neither, because they are Abraham's descendants, are they all children. But, "In Isaac will your descendants be called."
| כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃ | 8 |
That is, it is not the children of the flesh who are children of God, but the children of the promise are counted as descendants.
| כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃ | 9 |
For this is what the promise said, "At the appointed time I will come, and Sarah will have a son."
| ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃ | 10 |
And not only that, but Rebekah also had conceived by one, our father Isaac.
| כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃ | 11 |
For being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him who calls,
| נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃ | 12 |
it was said to her, "The elder will serve the younger."
| ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃ | 13 |
Even as it is written, "Jacob I loved, but Esau I hated."
| אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃ | 14 |
What should we say then? Is there unrighteousness with God? Absolutely not.
| כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃ | 15 |
For he said to Moses, "I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion."
| ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃ | 16 |
So then it is not of him who wills, nor of him who runs, but of God who has mercy.
| כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃ | 17 |
For the Scripture says to Pharaoh, "For this very purpose I caused you to be raised up, that I might show in you my power, and that my name might be proclaimed in all the earth."
| ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃ | 18 |
So then, he has mercy on whom he desires, and he hardens whom he desires.
| וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃ | 19 |
You will say then to me, "Why does he still find fault? For who withstands his will?"
| אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃ | 20 |
But who indeed are you, a human being, to reply against God? Will the thing formed ask him who formed it, "Why did you make me like this?"
| אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃ | 21 |
Or hasn't the potter a right over the clay, from the same lump to make one part a vessel for honor, and another for dishonor?
| ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃ | 22 |
What if God, willing to show his wrath, and to make his power known, endured with much patience vessels of wrath made for destruction,
| להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃ | 23 |
and that he might make known the riches of his glory on vessels of mercy, which he prepared beforehand for glory,
| והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃ | 24 |
us, whom he also called, not from the Jews only, but also from the non-Jews?
| כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃ | 25 |
As he says also in Hosea, "I will call them which were not my people 'my people,' and her who was not loved, 'loved.'"
| והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃ | 26 |
"It will be that in the place where it was said to them, 'You are not my people,' There they will be called 'children of the living God.'"
| וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃ | 27 |
And Isaiah cries out concerning Israel, "Though the number of the children of Israel are as the sand of the sea, the remnant will be kept safe.
| כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃ | 28 |
For he will fulfill the word and decisively in righteousness; because the Lord will carry out the word decisively in the midst of the earth."
| וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ | 29 |
As Isaiah has said before, "Unless the Lord of hosts had left us a few survivors, we would have become like Sodom, and would have been made like Gomorrah."
| ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃ | 30 |
What should we say then? That the non-Jews, who did not follow after righteousness, attained to righteousness, even the righteousness which is of faith;
| וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃ | 31 |
but Israel, following after a law of righteousness, did not arrive at that law.
| ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃ | 32 |
Why? Because they did not seek it by faith, but as it were by works. They stumbled over the stumbling stone;
| ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃ | 33 |
even as it is written, "Look, I am laying in Zion a stumbling stone and a rock to trip over; and the one who believes in him will not be put to shame."
