אֶל־הָרוֹמִיִּים 9

1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

I am speaking the truth in Christ, it is no lie. My conscience bears me witness in the Holy Spirit that I have deep sorrow

2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

and incessant anguish in my heart.

3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

For I was on the point of praying to be accursed from Christ on behalf of my brothers, my kinsmen according to the flesh.

4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

For they are Israelites; to them belong the sonship, the Shekinah glory, the covenants, the giving of the Law; the service of the temple, and the promises;

5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165)

theirs are the patriarchs, and of them, as concerning the flesh, is Christ, who is over all, God, blessed forever, Amen. (aiōn g165)

6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

It is not, however, as though God’s word had failed! For they are not all Israel who have sprung from Israel;

7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

they are not all children of Abraham because they are Abraham’s descendants. The promise was, In Isaac shall thy posterity be called.

8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

That is, it is not the children of the flesh who are children of God; but the children of the promise are counted as his posterity.

9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

For thus is the word of promise, According to this season I will come, and Sarah shall bear a son.

10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

And not only so, but when Rebecca was pregnant by our forefather Isaac, though one man was the father of both children,

11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

and even though they were still unborn, and had done nothing either good or bad, in order that the purpose of God might stand according to election, not of works, but of Him who called,

12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

it was said to her, The elder shall serve the younger.

13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

As it is written, Jacob have I loved, but Esau have I hated.

14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

What shall we say then? that there is injustice with God? No indeed.

15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

His words to Moses are. I will have mercy on whom I choose to have mercy; I will have compassion on whom I choose to have compassion.

16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

So then it is not a question of him who wills, nor of him who runs, but of God who has mercy.

17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

For the Scripture says to Pharaoh, It is for this very purpose that I have raised you up, To show in you my power, And to proclaim my name far and wide, in all the earth.

18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

So then he has mercy on whom he will, and whom he will, he hardens.

19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

Then you will say to me. "Why does he still go on finding fault? Who can withstand his will?"

20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

"Nay, but who are you, O man, that replies to God? Shall the thing formed say unto him who formed it, "Why did you do me like this?"

21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

Or has not the potter power over the clay, to make out of the same lump one vessel for noble, and another for ignoble uses?

22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

But what if God, while intending to show forth his wrath, and to make known his power, yet endured, with much long-suffering, vessels of wrath, fitted to destruction?

23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

And what if he thus purposed to make known the riches of his glory upon vessels of mercy, which he had before prepared for glory?

24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

Now such are we whom he has called, not only from among the Jews, but also from among the Gentiles.

25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

As he also said in Hosea. Those who were not my people I will call "my people," And her "beloved" who was not beloved;

26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

And in that very spot where it was told them, "You are not my people," There they shall be called "Sons of the living God."

27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

And in regard to Israel, Isaiah exclaims. Though the number of the sons of Israel be like the sands of the sea, it is but a remnant of those who shall be saved;

28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

for the Lord will execute his word upon the earth, finishing it and cutting it short.

29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

Even as in an earlier passage, Isaiah says, Except the Lord of Sabbath had us some few descendants, we should have become like Sodom, and should have fared like Gomorrah.

30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

What then shall we say? That Gentiles who never pursed righteousness have overtaken it, even the righteousness of faith?

31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

But that the descendants of Israel, who were in pursuit of a law of righteousness, did not arrive at that law?

32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

And why? Because they sought it not by faith, but thought to gain it by works. They stumbled at the stone of stumbling;

33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

even as it is written. Behold, I lay in Zion a stone of stumbling and a rock of offense; but he that believes on Him shall not be put to shame.

The Prophet Isaiah