אֶל־הָרוֹמִיִּים 9

1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

I say the truth in Christ, I lie not, my conscience also bearing me witness in the Holy Spirit, (pneuma)

2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

That I have great heaviness and continual sorrow in my heart.

3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

For I could wish that myself were accursed from Christ for my brethren, my kinsmen according to the flesh:

4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

Who are Israelites; to whom pertains the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service of God, and the promises;

5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165)

Whose are the fathers, and of whom as concerning the flesh Christ came, who is over all, God blessed for ever. Amen. (aiōn g165)

6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

Not as though the word (logos) of God has taken no effect. For they are not all Israel, which are of Israel:

7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

Neither, because they are the seed of Abraham, are they all children: but, In Isaac shall your seed be called.

8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

That is, They which are the children of the flesh, these are not the children of God: but the children of the promise are counted for the seed.

9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

For this is the word (logos) of promise, At this time will I come, and Sarah shall have a son.

10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

And not only this; but when Rebecca also had conceived by one, even by our father Isaac;

11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

(For the children being not yet born, neither having done any good or evil, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him that calls; )

12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

It was said unto her, The elder shall serve the younger.

13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

As it is written, Jacob have I loved, but Esau have I hated.

14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

What shall we say then? Is there unrighteousness with God? God forbid.

15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

For he says to Moses, I will have mercy on whom I will have mercy, and I will have compassion on whom I will have compassion.

16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

So then it is not of him that wills, nor of him that runs, but of God that shows mercy.

17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

For the scripture says unto Pharaoh, Even for this same purpose have I raised you up, that I might show my power in you, and that my name might be declared throughout all the earth.

18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

Therefore has he mercy on whom he will have mercy, and whom he will he hardens.

19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

You will say then unto me, Why does he yet find fault? For who has resisted his will?

20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

On the contrary; , O man, who are you that reply against God? Shall the thing formed say to him that formed it, Why have you made me thus?

21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

Has not the potter power over the clay, of the same lump to make one vessel unto honour, and another unto dishonour?

22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

What if God, willing to show his wrath, and to make his power known, endured with much longsuffering the vessels of wrath fitted to destruction:

23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

And that he might make known the riches of his glory on the vessels of mercy, which he had before prepared unto glory,

24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

Even us, whom he has called, not of the Jews only, but also of the Gentiles?

25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

As he says also in Osee, I will call them my people, which were not my people; and her beloved, which was not beloved.

26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

And it shall come to pass, that in the place where it was said unto them, All of you are not my people; there shall they be called the children of the living God.

27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

Isaiah also cries concerning Israel, Though the number of the children of Israel be as the sand of the sea, a remnant shall be saved:

28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

For he will finish the work, (logos) and cut it short in righteousness: because a short work (logos) will the Lord make upon the earth.

29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

And as Isaiah said before, Except the Lord of Sabaoth had left us a seed, we had been as Sodoma, and been made like unto Gomorrha.

30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

What shall we say then? That the Gentiles, which followed not after righteousness, have attained to righteousness, even the righteousness which is of faith.

31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

But Israel, which followed after the law of righteousness, has not attained to the law of righteousness.

32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

Wherefore? Because they sought it not by faith, but as it were by the works of the law. For they stumbled at that stumbling stone;

33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

As it is written, Behold, I lay in Sion a stumbling stone and rock of offence: and whosoever believes on him shall not be ashamed.

Isaac Blesses Jacob