אֶל־הָרוֹמִיִּים 9

1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

I speak the truth in Christ, I lie not, my conscience bearing me testimony in the Holy Spirit,

2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

That I have great sorrow and unceasing grief in my heart;

3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

for I could wish myself to be accursed from Christ, for my brethren, my kinsmen according to the flesh;

4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

who are Israelites, to whom belong the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service, and the promises;

5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃ (aiōn g165)

to whom belong the fathers, and of whom is the Christ, as it respects the flesh, who is over all, God blessed forever. Amen. (aiōn g165)

6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

It is not possible that the word of God has failed; for they are not all Israel who are of Israel.

7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

Nor, because they are the posterity of Abraham, are they all children: but in Isaac shall your posterity be called.

8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

That is, the children of the flesh are not the children of God; but the children of the promise are counted for the posterity.

9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

For the word of the promise is this: At this time will I come, and Sarah shall have a son.

10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

Not only so, but when Rebecca had conceived by one, even our father Isaac,

11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

(the children, indeed, having not yet been born, and having done neither good nor evil, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him that calls, )

12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

it was said to her: The elder shall serve the younger;

13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

as it is written: Jacob have I loved, but Esau have I hated.

14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

What, then, shall we say? Is there unrighteousness with. God? It can not be.

15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

For he says to Moses: I will show mercy to whom I will show mercy; and I will show compassion to whom I will show compassion.

16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

Therefore, it is not of him that wills, nor of him that runs, but of God that shows mercy.

17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

For the scripture says to Pharaoh: For this very purpose have I raised you up, that I may show in you my power, and that my name may be published in all the earth.

18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

Therefore, he has mercy on whom he wills to have mercy: and whom he wills to harden, he hardens.

19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

You will then say to me, Why does he yet find fault? For who has resisted his will?

20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

No, but rather, O man, who are you that dispute with God? Shall the thing formed say to him that formed, it, Why have you made me thus?

21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

Has not the potter power over the clay, to make from the same mass one vessel for honor, and another for dishonor?

22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

What, then, if God, intending to show his wrath, and to make his power known, yet, in much long-suffering bore with the vessels of wrath fitted for destruction:

23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

and, that he might make known the riches of his glory on the vessels of mercy which he before prepared for glory, showed mercy to us,

24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

whom he has called, not only from among the Jews, but also from the Gentiles?

25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

As he says also in Hosea: I will call that my people which is not my people, and her beloved, who was not beloved.

26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

And it shall come to pass, that, in the place where it was said to them: You are not my people, there shall they be called the sons of the living God.

27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

But Isaiah cries concerning Israel: Though the number of the sons of Israel be as the sand of the sea, a remnant shall be saved:

28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

for his word he fulfills, and he decrees in righteousness; for his word that is decreed, will the Lord execute upon the land.

29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

And as Isaiah said before: Unless the Lord of hosts had left us a posterity, we should have been like Sodom, and been made like Gomorrah.

30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

What, then, shall we say? That the Gentiles, who did not seek after justification, have obtained justification, even the justification which is by faith:

31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

but Israel, who sought after a law of justification, has not attained to a law of justification.

32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

And why? Because they sought it not by faith, but as if by works of law: for they stumbled against that stone of stumbling,

33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

as it is written: Behold, I lay in Zion a stone of stumbling, and a rock of offense: and whoever believes on him, shall not be ashamed.

Isaac Blesses Jacob