אֶל־הָרוֹמִיִּים 10

1 אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו׃

2 כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת׃

3 כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו׃

4 כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו׃

5 כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם׃

6 והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח׃

7 או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים׃ (Abyssos g12)

8 אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים׃

9 כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע׃

10 כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה׃

11 כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש׃

12 ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו׃

13 כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

14 ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד׃

15 ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב׃

16 אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו׃

17 לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים׃

18 ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם׃

19 ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם׃

20 וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו׃

21 ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה׃