תהילים 95

1 לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו׃

Δεύτε, ας αγαλλιασθώμεν εις τον Κύριον· ας αλαλάξωμεν εις το φρούριον της σωτηρίας ημών.

2 נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו׃

Ας προφθάσωμεν ενώπιον αυτού μετά δοξολογίας· εν ψαλμοίς ας αλαλάξωμεν εις αυτόν.

3 כי אל גדול יהוה ומלך גדול על כל אלהים׃

Διότι Θεός μέγας είναι ο Κύριος, και Βασιλεύς μέγας υπέρ πάντας τους θεούς.

4 אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו׃

Διότι εις αυτού την χείρα είναι τα βάθη της γής· και τα ύψη των ορέων είναι αυτού.

5 אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו׃

Διότι αυτού είναι η θάλασσα, και αυτός έκαμεν αυτήν· και την ξηράν αι χείρες αυτού έπλασαν.

6 באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהוה עשנו׃

Δεύτε, ας προσκυνήσωμεν και ας προσπέσωμεν· ας γονατίσωμεν ενώπιον του Κυρίου, του Ποιητού ημών.

7 כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקלו תשמעו׃

Διότι αυτός είναι ο Θεός ημών· και ημείς λαός της βοσκής αυτού και πρόβατα της χειρός αυτού. Σήμερον εάν ακούσητε της φωνής αυτού,

8 אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃

μη σκληρύνητε την καρδίαν σας, ως εν τω παροργισμώ, ως εν τη ημέρα του πειρασμού εν τη ερήμω·

9 אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי׃

όπου οι πατέρες σας με επείρασαν, με εδοκίμασαν και είδον τα έργα μου.

10 ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי׃

Τεσσαράκοντα έτη δυσηρεστήθην με την γενεάν εκείνην, και είπα, ούτος είναι λαός πεπλανημένος την καρδίαν, και αυτοί δεν εγνώρισαν τας οδούς μου.

11 אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי׃

Διά τούτο ώμοσα εν τη οργή μου, ότι εις την ανάπαυσίν μου δεν θέλουσιν εισέλθει.