< תהילים 95 >
לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו׃ | 1 |
Venez, réjouissons-nous au Seigneur; poussons des cris d’allégresse vers Dieu notre salut.
נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו׃ | 2 |
Prévenons sa présence par notre louange, et dans des psaumes poussons des cris d’allégresse vers lui.
כי אל גדול יהוה ומלך גדול על כל אלהים׃ | 3 |
Parce que le Seigneur est le grand Dieu, le grand roi au-dessus de tous les dieux.
אשר בידו מחקרי ארץ ותועפות הרים לו׃ | 4 |
Parce que dans sa main sont tous les confins de la terre, et que les cimes des montagnes sont à lui.
אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו׃ | 5 |
Parce qu’à lui est la mer et que c’est lui-même qui l’a faite, et que ses mains ont formé le continent.
באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהוה עשנו׃ | 6 |
Venez, adorons, et prosternons-nous, et pleurons devant le Seigneur qui nous a faits.
כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקלו תשמעו׃ | 7 |
Parce que lui-même est le Seigneur notre Dieu, et que nous sommes le peuple de son pâturage, et les brebis de sa main.
אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃ | 8 |
Aujourd’hui si vous entendez sa voix, n’endurcissez pas vos cœurs,
אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי׃ | 9 |
Comme dans l’irritation, au jour de la tentation dans le désert, où vos pères me tentèrent, m’éprouvèrent, et virent mes œuvres.
ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי׃ | 10 |
Pendant quarante ans, j’ai été courroucé contre cette génération, et j’ai dit: Toujours ils errent de cœur.
אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי׃ | 11 |
Et eux, ils n’ont point connu mes voies; ainsi j’ai juré dans ma colère: S’ils entreront dans mon repos.