תהילים 94

1 אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃

Herre Gud, hvilkom hämnden tillhörer; Gud, hvilkom hämnden tillhörer, bete dig.

2 הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃

Upphöj dig, du verldenes domare; vedergäll dem högfärdigom det de förtjena.

3 עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃

Herre, huru länge skola de ogudaktige, huru länge skola de ogudaktige pråla;

4 יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃

Och så högmodeliga tala; och alle ogerningsmän så berömma sig?

5 עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃

Herre, de förtrycka ditt folk, och plåga ditt arf.

6 אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃

Enkor och främlingar dräpa de, och faderlösa döda de;

7 ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃

Och säga: Herren ser det intet; och Jacobs Gud aktar det intet.

8 בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃

Märker dock, I galne ibland folket; och I dårar, när viljen I vise varda?

9 הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃

Den der örat planterat hafver, skulle han icke höra? Den der ögat gjort hafver, skulle han icke se?

10 היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃

Den der Hedningarna näpser, skulle han icke straffa? den der menniskorna lärer hvad de veta.

11 יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃

Men Herren vet menniskornas tankar, att de fåfängelige äro.

12 אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

Säll är den som du, Herre, tuktar, och lärer honom genom din lag;

13 להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

Att han tålamod hafva må, då illa går; tilldess dem ogudaktiga grafven beredd varder.

14 כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃

Ty Herren skall icke förkasta sitt folk, eller öfvergifva sitt arf.

15 כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃

Ty rätt måste dock blifva rätt; och thy måste all from hjerta tillfalla.

16 מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃

Ho står med mig emot de onda? Ho träder till mig emot de ogerningsmän?

17 לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃

Om Herren icke hulpe mig, så låge min själ fulltnär uti det stilla.

18 אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃

Jag sade: Min fot hafver stapplat; men din nåd, Herre, uppehöll mig.

19 ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃

Jag hade mycket bekymmer i mitt hjerta; men din tröst gladde mina själ.

20 היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃

Du kommer ju aldrig öfverens med dem skadeliga stolenom, som lagen illa uttyder.

21 יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃

De rusta sig emot dens rättfärdigas själ, och fördöma oskyldigt blod.

22 ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃

Men Herren är mitt beskärm, min Gud är mitt hopps tröst.

23 וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃

Och han skall vedergälla dem deras orätt, och skall förgöra dem för deras ondskos skull; Herren, vår Gud, skall förgöra dem.