תהילים 94

1 אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃

Gott, der du Vergeltung übst, o Jahwe, / Gott, der du Vergeltung übst, erscheine im Lichtglanz!

2 הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃

Erhebe dich, Richter der Erde, / Vergilt den Stolzen nach ihrem Tun!

3 עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃

Wie lange, Jahwe, sollen die Frevler, / Wie lange sollen die Frevler jauchzen?

4 יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃

Sie stoßen trotzige Reden aus, / Alle Übeltäter prahlen.

5 עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃

Dein Volk, o Jahwe, zertreten sie, / Und sie bedrücken dein Erbe.

6 אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃

Witwen und Fremdlinge würgen sie, / Und sie morden die Waisen.

7 ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃

Dabei denken sie noch: "Jah siehet es nicht." / Und: "Der Gott Jakobs beachtet es nicht."

8 בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃

Merkt doch auf, ihr Toren im Volk, / Und ihr Narren — wann werdet ihr klug?

9 הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃

Der das Ohr gepflanzt — er sollte nicht hören? / Oder der das Auge gebildet, sollte nicht sehn?

10 היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃

Der Völker erziehet, sollte nicht strafen — / Er, der die Menschen Erkenntnis lehrt?

11 יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃

Jahwe kennt der Menschen Gedanken, / Er weiß: Sie sind nichts als leerer Wahn.

12 אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

Heil dem, den du zurechtweist, Jah, / Den du aus deinem Gesetze belehrst,

13 להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

Daß er ruhig bleibe in Unglückstagen, / Wenn dem Frevler die Grube gegraben wird.

14 כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃

Denn nicht verstoßen wird Jahwe sein Volk / Und sein Erbe nimmer verlassen.

15 כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃

Denn das Recht wird zuletzt doch gerecht gehandhabt, / Und alle Redlichen werden das freudig begrüßen.

16 מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃

Wer wird mir beistehn gegen die Frevler, / Wer tritt für mich ein wider Übeltäter?

17 לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃

Wäre nicht Jahwe mein Helfer gewesen — / Ich läge beinahe in Todesstille.

18 אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃

Wenn ich dachte: "Es wankt mein Fuß", / So sützte mich, Jahwe, deine Hand.

19 ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃

Wenn die Sorgen sich türmten in meinem Herzen, / Hast du mich mit deinem Troste erquickt.

20 היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃

Hat Gemeinschaft mit dir der verderbliche Stuhl, / Der Unheil schmiedet "nach dem Gesetz"?

21 יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃

Sie bedrohten schon oft des Gerechten Leben / Und sprachen Unschuldige schuldig.

22 ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃

Doch Jahwe ward mir zur festen Burg, / Mein Gott zum schützenden Fels.

23 וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃

Ihren Frevel hast du ihnen heimgezahlt. / Ob ihrer Bosheit vernichtet er sie, / Es vernichtet sie Jahwe, unser Gott.