< תהילים 94 >
אל נקמות יהוה אל נקמות הופיע׃ | 1 |
O GOD of avenging—Yahweh, GOD of avenging, shine forth:
הנשא שפט הארץ השב גמול על גאים׃ | 2 |
Lift up thyself, O judge of the earth, Render a recompense unto the proud.
עד מתי רשעים יהוה עד מתי רשעים יעלזו׃ | 3 |
How long shall the lawless, O Yahweh, How long shall the lawless exult?
יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און׃ | 4 |
They pour forth [words], they speak arrogantly, All the workers of iniquity, do boast:
עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו׃ | 5 |
Thy people, O Yahweh, they will crush, And, thine inheritance, tread down;
אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו׃ | 6 |
The widow and sojourner, they will slay, And, the fatherless, murder.
ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב׃ | 7 |
Yet have they said—Yah, doth not see, The God of Jacob, doth not understand.
בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו׃ | 8 |
Understand, ye brutish among the people, And, ye dullards, when will ye show discretion?
הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט׃ | 9 |
He that planteth the ear, shall he not hear? Or, that fashioneth the eye, shall he not have power to see?
היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת׃ | 10 |
He that correcteth nations, shall he not reprove? He that teacheth man knowledge!
יהוה ידע מחשבות אדם כי המה הבל׃ | 11 |
Yahweh, knoweth the plans of men, That, they, are a breath!
אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃ | 12 |
How happy the man whom thou correctest, O Yah! And whom, out of thy law, thou instructest!
להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃ | 13 |
That thou mayest give him rest from the days of misfortune, Until there be digged—for the lawless one—a pit.
כי לא יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב׃ | 14 |
For Yahweh, will not abandon, his people, And, his inheritance, will he not forsake;
כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב׃ | 15 |
For, unto righteousness, shall the judicial sentence return, Then shall follow it—all the upright in heart.
מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און׃ | 16 |
Who will rise up for me, against the evil-doers? Who will make a stand for me, against the workers of iniquity?
לולי יהוה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי׃ | 17 |
If, Yahweh, had not been a help to me, Soon had sunk into silence—my soul!
אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃ | 18 |
If I say, My foot, hath slipped, Thy lovingkindness, O Yahweh, supporteth me.
ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי׃ | 19 |
In the multitude of my cares within me, Thy consolations, delight my soul.
היחברך כסא הוות יצר עמל עלי חק׃ | 20 |
Shall the throne that inflicteth ruin, have fellowship with thee, That frameth oppression, by statute?
יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו׃ | 21 |
They make an attack on the life of the righteous one, —And, innocent blood, they condemn.
ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי׃ | 22 |
But, Yahweh, hath become for me a high tower, And my God, my rock of refuge.
וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו׃ | 23 |
Thus hath he brought back on them their iniquity, And, by their own wickedness, will he destroy them, Destroy them, will Yahweh our God.